תורתו של הבודהה – מהי? דת, פילוסופיה, דרך חיים, או אולי גם, ובעיקר, משהו אחר?

תורתו של הבודהה, מהי? האם היא דת? האם היא פילוסופיה? האם היא דרך חיים? או אולי היא גם דת וגם פילוסופיה, או פילוסופיה שהיא דרך-חיים, או רק דרך חיים, או רק פילוסופיה, או רק דת? האם יכול להיות שהיא דת אם אין בה אלוהים או אלים? ואולי יש בתורתו של הבודהה משהו נוסף לכל אלה?

ובכן, נתחיל בשאלה – האם תורתו של הבודהה, להלן “הבודהיזם”, היא דת? התשובה היא כן רבתי. מדוע? זאת משום שבבודהיזם, כמו בדתות אחרות, ישנה ישות מטאפיזית שמשמשת כמוקד לטקסים ופולחנים של אהבה וכבוד אליה. אמנם הישות הזו אינה אל במובן שאנחנו מכירים מהדתות המונותאיסטיות או הפוליתאיסטיות, אבל הישות הזו, שבבודהיזם היא הבודהה עצמו, ובזרמים מסוימים בנוסף אליו אלה הם הבודהיסטוות (שלצורך רשומה זו אתייחס אליהם בקיצור נמרץ כבודהות בהתהוות), זוכים לאותן עוצמות של אהבה, כבוד ויראה כפי שחסידיהן של הדתות המונותאיסטיות או הפוליתאיסטיות מעניקים לאל או לאלים שלהם. וכמו שבדתות אחרות האל או האלים הם קדושים, כך בבודהיזם הבודהה והבודהיסטוות הם קדושים. כמו שבדתות אחרות ישנם חסידים ותלמידים קדושים, כך גם בבודהיזם ישנם תלמידים וחסידים קדושים. כמו שבדתות אחרות יש כתבי קודש הזוכים למעמד מיוחד, וישנם מקומות קדושים לעלייה ברגל, כך גם בבודהיזם דרשותיו של הבודהה ושל תלמידיו הינם כתבי הקודש ויש מקומות קדושים לעלייה לרגל. אם כן אנחנו יכולים לראות לאור כל העובדות הללו שלבודהיזם יש את כל המאפיינים של דת, והוא אכן דת.

האם תורתו של הבודהה היא פילוסופיה? גם כאן התשובה היא כן רבתי; כמו בפילוסופיות אחרות שיש בהן הגות מעמיקה ומתוחכמת אודות הקיום, הידע, המציאות, השפה, ההכרה, ההיגיון והמוסר, כך גם בבודהיזם יש הגות עמוקה ומתוחכמת אודות עניינים אלה. אם כן אנחנו יכולים לראות שתורתו של הבודהה, היא אכן, פילוסופיה.

האם תורתו של הבודהה היא דרך-חיים? כאן, לפני שאענה על שאלה זו, ברצוני להבהיר שגיליתי אצל רבים מן האנשים ששוחחתי איתם או הרציתי בפניהם אודות הנושאים הנידונים ברשומה זו, בלבול מסוים. והבלבול הזה הוא בלבול בין דת לבין דרך-חיים שלדעתם אינה דת, או לבין פילוסופיה שהיא גם דרך-חיים. ברצוני להתיר את הבלבול הזה ולומר שאף-על-פי שלא כל דרך חיים היא דת, כל דרך חיים מבוססת על פילוסופיה כלשהי שמתווה את עיקריה, כל דת היא בהכרח גם דרך חיים, ולכל דת יש גם פילוסופיה משלה. דוגמה בולטת לכך שדת היא דרך חיים נוכל למצוא בדת שבצורה זו או אחרת נולדנו אליה פה בישראל: היהדות מתווה בפנינו את הדרך שבה נאכל (כשרות), את הדרך שבה נקים בית ומשפחה (נידה וטהרה), 3 תפילות ביום, שבתות וחגים. מהם כל אלה אם לא דרך-חיים שבהתאם להנחיותיה היהודי המאמין חי את חייו? ואם אנחנו מדברים אודות תורתו של הבודהה, הרי שגם היא כמובן דרך-חיים. מהם מדיטציה לעשות וכללים של מוסר ואתיקה לשמור, אם לא פעולות ועקרונות שמנחים את הדרך שבה אנחנו חיים? לכן נוכל לומר שכן, תורתו של הבודהה היא בוודאי גם דרך-חיים.

לאור הדברים הללו נוכל לראות שתורתו של הבודהה היא גם דת, גם פילוסופיה וגם דרך-חיים, והם שזורים וכרוכים זה בזה ללא הפרד.

אולם מעבר להיותה של תורתו של הבודהה דת, פילוסופיה ודרך-חיים, היא למעשה אוסף של הנחיות והדרכות לפיתוח, טיפוח, שינוי, והתמרה של התודעה: מתודעה שנשלטת רוב הזמן ע’’י רגשות שליליים ושתופשת את המציאות באופן חלקי ומעורפל לתודעה שמונעת בכוחם של רגשות חיוביים ושתופשת את המציאות נכוחה ובאופן בלתי אמצעי. מתודעה קטנונית המרוכזת באני – לתודעה רחבה מלאה בחוכמה, באהבה ובחמלה לכל ושאינה נושאת פנים לאף אחד. מתודעה מכווצת, נרגנת וחרדה תדיר, לתודעה השרויה בשלווה עמוקה ומשוחררת לחלוטין מפחד. מתודעה שחיה וחווה את עצמה בצמצום – לתודעה שחיה וחווה את עצמה במלוא שלמותה. מתודעה שחיה את חייה בשינה יחסית – לתודעה ערה לחלוטין.

פיתוח, טיפוח, שינוי והתמרה של התודעה, אלה הם עיקר תורתו של הבודהה, המהות והליבה שלה; ואילו היבטיה הדתיים, הפילוסופיים, והמנחים כדרך-חיים, אלה הם מסגרת התמוכות שמזינות, שומרות ומייצבות את הליבה הזו. הם כמובן חלק בלתי נפרד ממנה, אבל אינם מהותה.