אודות הבודהות והבודהיסטוות שבכותרת הבלוג שלי

לאחרונה עיצבתי את כותרת הבלוג, וכפי שאתם רואים חמישה בודהות ובודהיסטוות מפארים אותה. הסיבה שבחרתי דווקא אותם לשים בראש הבלוג שלי היא משום שבנסיבות שונות ובזמנים שונים בחיי, ביני לבין כל אחד מהם נוצר קשר מיוחד, ורציתי לומר כמה מילים עליהם.

הבודהה אַמִיטָאבּהָה

הבודהה במרכז הוא הבודהה אמיטאבהה, אליו התוודעתי כששהיתי במרכז הצָ’אן (זן) של מורי ז’’ל לצ’אן-בודהיזם, שי-פו (סינית – מורה-אבא) שֶנג-יֵן. באותה תקופה משמעותית בחיי לא רק שלמדתי ותרגלתי רבות, אלא גם קראתי רבות כל מה שיכולתי על הבודהיזם והאסכולות השונות שבו, וביניהן אודות אסכולת ”ארץ השמחה המוחלטת” (שמאוחר יותר תורגמה לסינית ובעקבות כך ליפנית, לאנגלית וכו’ כ”הארץ טהורה”) של אמיטאבהה-בודהה במערב. מקורם של אמיטאבהה-בודהה ושל האסכולה המבוססת עליו הוא בשלוש סוטרות מהאיאניות קדומות למדי הנקראות בעברית משהו כמו “הסוטרה הארוכה של החיים הנצחיים”, “הסוטרה הקצרה של החיים הנצחיים” ו”סוטרת המדיטציה על הבודהה אַמִיטָאיוּס” (ובהתאמה בסנסקריט: סוּקהָאוַטִיויוּהָה-סוטרה, אמיטאבהה-סוטרה ואמיטָאיוּרדְהִיָאנָה-סוטרה). מנעד התרגולים המדיטטיביים של אסכולת “ארץ השמחה המוחלטת” נע מהדמיות מסובכות של אמיטאבהה-בודהה, הבודהיסטוות המלווים אותו (אַוַלוֹקִיטֶשוַרָה מימינו ומַהָאסתְהָאמַפּרָאפּטָה משמאלו. בבודהיזם הטיבטי זהו וָג’רַהפָּאנִי שמשמאל, עליו אכתוב מעט מאוחר יותר כי גם הוא נוכח כאן), השמש, הירח, האדמה, הארץ השמחה עצמה – ועד לשינון פשוט ומתמיד של המנטרה שלו כדי להיוולד בעולם שיצר שאינו בתוך הסמסארה, אך בו התנאים האידיאליים להשגת ההארה והנירוואנה. פירוש שמו אמיטאבהה הוא “האור הנצחי” ויש לו שם נוסף – אַמיטָאיוּס, “החיים הנצחיים”. צבעו אדום כהה, ידיו בתנוחת המדיטציה ובהן מונחת קערת הנדבות שלו, מלאה בנקטר האלמוות. במסורות הוַוג’רָהיָאנָה (או הבודהיזם הטיבטי) הבודהה אמיטאבהה הוא הבודהה שיושב על קודקוד הראש במדיטציית הפּוֹ-וַוה (מדיטציה לשיגור התודעה ברגע המוות כדי להשיג את ההארה, או אל לידה טובה יותר, אם מסיבה כלשהי ההארה לא הושגה). בהיבט שלו כאמיטאיוס הוא הבודהה שעליו מודטים ואליו מתפללים לאריכות ימים ולמניעה של מוות בטרם עת. כמו כן אמיטאבהה הוא אחד מחמשת הבודהות של המדיטציה, מיקומו במנדלה הוא במערב, האלמנט שלו הוא אלמנט האש, המקבץ שלו (מבין 5 המקבצים) הוא התפישה (perception), והוא מתמיר תשוקה ותאווה לחוכמה מבחינה (או לאבחנה נכונה).

החיבור הממשי הראשון שלי אל הבודהה אמיטאבהה נוצר דווקא כשחזרתי ממרכז הצ’אן של שי-פו לישראל. גרתי במושב מסוים בצפון הארץ, וביתי היה מרוחק כעשרים דקות הליכה מהכניסה למושב. כיוון שהייתי מוציא זמן רב בהליכה לביתי וממנו, חיפשתי תרגול פשוט של מיינדפולנס שאוכל לעשות בעודי צועד, והמנטרה של אמיטאבהה הופיעה באופן ספונטאני במוחי (ידעתי מהי אולם מעולם לא שיננתי אותה קודם לכן ומעולם גם לא חשבתי שאשתמש בה כתרגול מדיטטיבי). פעמיים אמיטאבהה עזר לי כששיננתי את המנטרה שלו כשאכן נזקקתי לעזרה, למרות שלא ביקשתי אותה ממנו. בכל אופן, גם בלי קשר לאירוע ההוא, אינני יכול להתעלם מהעובדות הבאות שקושרות אותי אליו: צבעו של אמיטאבהה, אדום כהה, מאז ומתמיד היה צבעי שלי, הצבע המועדף עליי. האלמנט שלו הוא האש, ואני הטמפרמנט שלי הוא אש. הרגשות העוכרים שקשורים אליו הם תאווה ותשוקה, ואילו אני מלא בתשוקות. החוש המזוהה עימו הוא חוש הטעם, ואני גרגרן לא קטן. הדיבור משויך אליו, וגם אצלי הדיבור הוא דומיננטי. האיכות המנטאלית שלו היא שכל מבחין, וגם אצלי, ברוך השם, יש לא מעט שכל מבחין. מה עוד אני צריך כדי לדעת שהבודהה אליו אני הכי קשור הוא הבודהה אמיטבהה?

אני אוהב את הבודהה אמיטאבהה!

הבודהה אשה טָארָא הלבנה

מימינו של אמיטאבהה יושבת בודהה אשה, טארא הלבנה האצילה. ישנן גם טארא ירוקה וטארא אדומה וטארות נוספות בעוד צבעים, אבל אל טארא הלבנה אני קשור דרך מורה יקר מאוד ומיוחד במיוחד, גָארצֶ’ן רינפּוֹצֶ’ה המופלא. את גארצ’ן רינפוצ’ה זכיתי לפגוש בשנת 2008, ויחד עם קבוצת האנשים הגדולה שהיו בסמינר שהנחה קיבלנו חניכה לסָאדהַנָא (לתרגול) של טארא לבנה. טארא לבנה היא התגלמותם של החמלה, של אריכות-חיים ושל ריפוי. יש לה שבע עיניים (שלוש בפניה ועוד ארבע בשתי כפות ידיה ושתי כפות רגליה), היא יושבת בתנוחת הלוטוס, ידה הימנית מורכנת במחווה של הענקה, ובכף ידה השמאלית המורמת במחווה של הענקת מקלט היא אוחזת בגבעול של פרח האוּטפַּלָה. טארא לבנה היא הבודהה העיקרית של גארצ’ן רינפוצ’ה. אפשר לומר שגארצ’ן רינפוצ’ה וטארא הם אחד, ושגארצ’ן רינפוצ’ה הוא התגלמותן של כל איכויותיה המבורכות והמברכות של טארא הלבנה. אחד מהסיפורים אודות מקורה של טארא מספר שכשהבודהיסטווה אַוַלוֹקִיטֵשוַרָה ראה את עוצם סבלם של היצורים החיים, חשב שלא יוכל לעזור ולסייע לכולם כי הם רבים מספור ואינסוף לסבלם. לבו נשבר ודמעות של צער זלגו מעיניו, ומן הדמעות הללו נולדו טארא לבנה וטארא ירוקה.

אני אוהב את גארצ’ן רינפוצ’ה ואת טארא!

הבודהיסטווה אַוַלוֹקִיטֵשוַרָה

משמאלו של אמיטאבהה יושב הבודהיסטווה אוולוקיטשוורה האציל. פירוש שמו בעברית יהיה בקירוב משהו כמו ‘האדון שרואה את בכיות העולם’, והוא מגלם את החמלה והרחמים של התודעה הערה (או המוארת). ברחבי מזרח וצפון אסיה הוא מופיע בצורות שונות. לפעמים כבעל ארבע ידיים, הצורה שבחרתי לשים פה בבלוג, לפעמים כבעל אחד-עשר ראשים ואלף ידיים, ופעמים אחרות – במיוחד בסין, קוריאה, וויטנאם ויפן בדמות אשה (גוּאָן-יִן, קואן-אוּם, קואן-אַם וקוּוָאנוֹן בהתאמה). אוולוקיטשוורה בצורתו כגואן-ין היה או הייתה הבודהיסטווה העיקרי של שי-פו ואצלו התוודעתי אליו/אליה. על-פי אסכולת הארץ הטהורה, אוולוקיטשוורה הוא הבודהיסטווה שמימינו של אמיטאבהה בודהה, ובבודהיזם-הטיבטי הוא המגן הגדול של טיבט והתגלמויותיו הארציות הם הדלאי-לאמה והקרמפה. בסוטרת-הלב הוא זה שדורש אודות הריקות לשאריפוטרה, בסוטרת הלוטוס כל פרק 25 מוקדש לאוולוקיטשוורה ולאיכויותיו המופלאות, ובסוּרַנגַמָה-סוטרה זוהי שיטת המדיטציה שלו על צלילים שנבחרת ע’’י הבודהיסטווה מנג’ושרי באסיפה גדולה של בודהיסטוות וארהטים כשיטת המדיטציה הטובה ביותר לבני-האדם.

אני אוהב את שי-פו ומתגעגע אליו. הוא היה אוולוקיטשוורה בשבילי.

הבודהיסטווה מַנג’וּשְרִי

אל הבודהיסטווה מנג’ושרי האציל, הבודהיסטווה שיושב מימינה של טארא, התוודעתי עוד בימיי הראשונים בבודהיזם, כשקניתי וקראתי בצמא כה רב את ספרו של לוּ-קוּאן יוּ (צ’רלס לוק) “סודות המדיטציה הסינית”. ספרו הוא למעשה אוסף של כתבים בודהיסטיים ושל דרשות שנשאו מורים של אסכולות שונות של הבודהיזם המהאיאני הסיני שתרגם יחד עם פרשנויות שלו. הטקסט הראשון שפותח את הספר הוא קטע מתוך הסורנגמה-סוטרה, בו באסיפה גדולה של בודהיסטוות והארהטים הבודהה מבקש מכל אחד מהבודהיסטוות הנוכחים לתאר את השיטה המדיטטיבית הייחודית לו שבאמצעותה השיג את ההארה, ולבסוף מבקש מהבודהיסטווה מנג’ושרי להכריע איזו מן השיטות המדיטטיביות הללו תהייה הטובה ביותר לעידן הזה ולבני-האדם החיים בו. בסוטרה אחרת, הוִימַלַהקִירטִי-נִירֵדסָה-סוטרה, הבודהיסטווה מנג’ושרי הוא היחיד שנענה לבקשתו של הבודהה לבקר אצל וימלהקירטי החולה, גיבורה של דרשה זו, לאחר שכל הבודהיסטוות והארהטים האחרים סירבו לעשות כן משום שבהזדמנויות שונות בעברם הוא הוכיח אותם על הבנותיהם השגויות של הדהרמה, והם חשו בושה מלשהות במחיצתו שוב. מנג’ושרי הוא הבודהיסטווה המגלם את החוכמה. הוא יושב בתנוחת הלוטוס, בידו השמאלית אוחז גבעול של לוטוס עליו מונחת הסוטרה של השלמות של החוכמה הגדולה, ובידו הימנית הוא מניף מעל ראשו את חרב החוכמה הבוערת החותכת דרך כל ההשקפות השגויות ודרך כל הרגשות השליליים כולם. כששי-פו לימד אותנו את הטכניקה המדיטטיבית בזן של “ראש המחשבה” (עליה אספר בפעם אחרת), אחת מהדרכותיו העיקריות הייתה שעלינו לחתוך דרך מחשבותינו הנודדות כשם שמנג’ושרי מניף בעוז את חרב החוכמה שלו וחותך דרך סבך קורי האשליה.

מי ייתן ותמיד חרב החוכמה תהיה בידי, ולעולם אהיה צלול כמנג’ושרי.

הבודהיסטווה וַג’רָהפָּאנִי

משמאלו של אוולוקיטשוורה עומד בתנוחה מאיימת ואפוף בלהבות, זהו וג’רהפאני, ופירוש שמו בעברית הוא משהו כמו ‘האוחז בשרביט הברק’ (או שרביט היהלום). כשאני וחבריי לדהרמה נהגנו להיפגש במרכז הישן של “ישה גומדה ישראל”, למי שמכיר וזוכר, על הקיר מול המקום בו ישבתי הייתה תלויה טנקהא (ציור על רקמה של אחד או אחת nהבודהות, הבודהיסטוות ושל מנדלות) של דמות שמנמנה, כחולה, זועמת ואפופת להבות לוהטות. הוא בתנוחה של לוחם, עדוי בתכשיטים ולחלציו אזור מותניים העשוי עור של טיגריס; בפניו שלוש עיניים בולטות, בידו הימנית המורמת למעלה הוא אוחז בוג’רה, שרביט היהלום הקטן שמסמל את התודעה שאי אפשר להרסה, תודעת האי-שניות, תודעת ההארה, ובידו השמאלית לאסו כדי ללכוד שדים. אני זוכר שלמשך דקות ארוכות לא יכולתי להוריד את עיניי ממנו, כאילו ריתק אותי אליו. נשביתי בקסמיו והתאהבתי בו. כמובן שלאחר מכן חיפשתי עליו מידע כי רציתי לשעת מיהו ומהו. ישנם הרבה דברים לספר אודותיו, אבל למאמר קטן זה יספיק אם רק אספר שהוא המגן העתיק ביותר של הבודהה ושל תורתו והוא מופיע כבר בקאנון הפאלי בסוטרה שנקראת “אָמבַּתָּה”, שהוא מגלם את כוחם של הבודהות, ובווג’רהיאנה (או הבודהיזם הטנטרי) הוא אדונם של הטנטרות ונקרא גם “אדון הסודות”.

מי ייתן ולעולם אהיה חזק ונחוש כמו וג’רהפאני!

זהו בקצרה סיפורם של הבודהות והבודהיסטוות של הבלוג הזה. יש עוד בודהה חשוב מאוד שאני קשור אליו, גורו רינפוצ'ה, אבל אליו אקדיש רשומה משל עצמו. ובנתיים, אני מקווה שנהניתם מסיפוריי הקטנים 🙂