Skip to content

הענן-הריק ואני

אוגוסט 1, 2015

הענק הריק

בשנת 97׳ או 98׳ אני לוקח את הרכבת מז׳נבה לפריז ונוסע לחמשוש של סדנת ריטריט הזן הראשון בחיי. אלה הן שנותיי הראשונות בתרגול ולימוד התורה שלימד הבודהה, ואני כולי מלא התלהבות, שמחה ונחישות. בידיי אני מחזיק את הכרך הראשון בסדרת הספרים שנקראת Chan & Zen Teachings Vol. 1, 2, & 3, אסופת כתבי צ׳אן סיניים שקיבץ, תרגם, ערך ופירש החכם והמלומד הבודהיסטי לוּ-קּואָן יוּ (צ׳רלס לוק). בפרק הראשון של הכרך הראשון מציג לו-קואן יו את שיעוריו של מי שהיה מורו, חכם ומורה הצ׳אן הענן-הריק.

אני קורא את דבריו של הענן-הריק בשקיקה. שיעוריו צלולים כבדולח, חדים כלהב היהלום. מים זכים וצוננים המרווים את צמאוני הרוחני שבוער בי, ומילותיו נכוחות ועזות. אני מגיע לחלק בו הענן-הריק מסביר את השיטה המדיטטיבית של הצ׳אן שנקראת ״ראש-המחשבה״ (סינית: חוּאָ-ט׳וֹ 話頭), והסבריו נהירים לי לחלוטין. ביום השני של הריטריט נערכים ראיונות (יפנית: סַנזֶן 参禅)* עם מורת-הזן שמנחה את הסדנה, ובראיון עימה היא מעניקה לי ראש-מחשבה להגות בו במדיטציה שלי. היא לא מסבירה לי את הטכניקה המדיטטיבית הזו לפרטיה ודקויותיה, אבל את כל אלה אני מוצא בדרשותיו של הענן-הריק. כך, באמצעות ׳ראש-המחשבה׳, אני צולל אל מעמקיה של תודעתי.

שוב ברכבת, בחזרה לז׳נבה. כל הדרך אני ממשיך להגות ב׳ראש-המחשבה׳ שנתנה לי המורה. למחרת בבוקר אני יוצא אל הרחוב לענייני, והפֶּלא מכה בי: ראשי מרווח וצלול. מלבד ההתמקדות המתמדת ב׳ראש-המחשבה׳ שנמשכת ללא הפרעה, רק מעט מאוד מחשבות משוטטות במרחביה של תודעתי. חזי הפך לחלל רחב, וכל השתוקקויותיי וכמיהותיי נעלמו ממנו. רק בהעדרן של המחשבות הרוחשות תדיר הבנתי פתאום עם איזה רעש בראשי אני חי, ורק בהיעדרן של ההשתוקקויות והכמיהות הבנתי עד כמה כבד היה חזי, כאילו רבצה עליו ערימה של אבנים גדולות. עם מעט מאוד מחשבות וחזה שהפך לחלל, נשמתי עמוקות כאילו מיזה זמן רב שהייתי חנוק. גופי היה קל וצעדיי היו אווריריים, עד כדי כך שכמעט וריחפתי מעל המדרכה. עם מעט מאוד מחשבות, תודעתי היה רחבה ובהירה כמו השמיים שמעליי, ובמקום ההשתוקקויות והכמיהות מלאו את לבי שביעות-רצון מוחלטת, שמחה עצומה וקלילות נהדרת. לא חשבתי עוד על העבר, ולא רציתי שום דבר לעתיד. לא הייתי חסר דבר כלל. ככל שחלף הזמן ראיתי יותר ויותר עד כמה כבד ונורא הוא משאן של ההשתוקקויות ללא סוף, של הכמיהה שאף פעם לא באה אל סיפוקה, של המחשבות הרוחשות בראש. אה-הה! איזו הקלה! איזה רווח והצלה! החופש המתוק פושה מחזי וראשי אל כל אברי גופי ולבי קל, לבי קל!

עם חלוף הימים, אט-אט, כמעט מבלי משים, ההשתוקקויות והכמיהות התגנבו חזרה אל לבי, והמחשבות שבו לרחוש בראשי. לאחר כשבוע ימים תודעתי חזרה למצבה המקרקש וערימת האבנים שבה לרבוץ על חזי. כל שנותר הוא הזיכרון המתוק של החופש שהיה.

הדהרמה אפשרה לי הצצה אל אפשרויותיה המדהימות, והראתה לי את אוצרותיה היקרים מהיקרים שביהלומים, ומהיפים שבפלאי תבל. מה שלא ידעתי אז הוא, שאת מה שזכיתי לו בחסד יהיה עליי לזכות בו שוב בעמל. אבל זהו כבר עניין אחר ולא אכנס אליו כאן.

אין לי ספק שאני קשור אל הענן-הריק בקשרים שאיני יודע להסבירם. ״קרמה,״ יאמרו הבודהיסטים שביננו :-). באמצעות דרשותיו שהועלו על כתב, על-פני המרחב, הזמן ושוני השפה, הוא פתח בפני את דלת הצ׳אן, ועל כך אני מלא בהכרת תודה עמוקה-עמוקה כלפיו. מי ייתן והשמש של המורה רב-ההוד הזה, הענן-הריק, תזרח לעד בשמי הדהרמה!

*    *
*

הענן-הריק, מי היה, ומהם תולדותיו?

הענן-הריק (סינית: סוּ -יוּן Hsu-Yun 虚云), נולד בשנת 1840 במחוז פוּגִ'יאַן בסין הקיסרית, בתקופה רבת תהפוכות. זו הייתה תקופתם של שפל הבודהיזם, של מלחמות האופיום, כניסת המודרניזציה, מהפכות פוליטיות חברתיות וכלכליות (הדחתו של הקיסר, מרד הבוקסרים), מלחמות מבית (צָ׳אנג קָאי-שֶק נגד מָאוֹ ְטסֶה-טוּנג) ומבחוץ (מלחמת סין-יפן), השואה בנַנקִינג – את כל אלה ראה ועבר על בשרו הענן-הריק.

אימו מתה עליו בלידתו, ובצעירותו לבו נהה אחר תורתו של הבודהה. כדי להניאו מלהפוך לנזיר, אביו כפה עליו נישואין עם שתי נשים צעירות. בגיל 19 או 20 ברח מביתו כשאימת אביו עליו, והפך לנזיר. 3 שנים חי ועבד במנזר הבית שלו ואז החליט לצאת אל ההרים הפראיים והקרים של סין כדי להקדיש את כל כולו לדהרמה. בהם הוא חי כעשור שנים, עד שפגש את מורו הראשון שלימד אותו את הצ׳אן.

בשנות הארבעים לחייו ערך הענן-הריק מסע גדול של עלייה לרגל מפּוּ-טוּ שבמחוז Zhejiang, ההר הקדוש של הבודהיסטווה גוּאָן-יִין, אַוַלוֹקִיטֶשְוַרָה, הבודהיסטווה של החמלה , אל ווּ-טָ׳אי שבמחוז Shanxi, הר חמשת-הפסגות, ההר הקדוש של וֶון-שוּ, מַנג׳וּשְרִי, הבודהיסטווה של החכמה. מסע זה שארך כשנתיים, עשה כשהוא משתחווה אפיים ארצה מייד לאחר כל צעד שלישי. לקראת סוף שנות הארבעים של חייו הענן-הריק ערך מסע להודו שאת רובו עבר ברגל (למעט הפעמים בהן נזקק לסירה או ספינה כדי להפליג על פני נהרות שונים או על פני הים). הוא עבר דרך טיבט בה שהה זמן-מה, המשיך לבהוטאן ומשם ירד להודו. מהודו המשיך לסרי-לנקה וממנה הפליג לבורמה בדרכו חזרה לסין. מספר שנים מאוחר יותר ערך הענן-הריק מסע דומה לבורמה ותאילנד.

בשנתו החמישים ושש, הגיע הענן-הריק למנזר קָאוֹ-מִן סְסוּ, שם השתתף בריטריט גדול של מדיטציה אינטנסיבית שארך כשנים-עשר שבועות. בריטריט זה השיג הענן-הריק את התעוררותו, או כמו שנהוג לומר, ׳הגיע אל ההארה׳. הוא מספר על התנסויותיו המדיטטיביות שהקדימו את התעוררותו:

״…(ולכן,) כשכל מחשבותיי נעצרו באופן פתאומי, התרגול שלי נשא את תוצאותיו יומם ולילה. צעדיי היו קלים ומהירים כאילו עפתי דרך האוויר. ערב אחד לאחר ישיבת המדיטציה פתחתי את עיניי ופתאום הכל היה בהיר כבאור היום, ויכולתי להבחין בכל מה שהתרחש בתוך המנזר ומחוצה לו. דרך הקיר, ראיתי את הנזיר האחראי על המנורות והקטורת משתין בחוץ, את הנזיר האחראי על האורחים בבית -השימוש, ובמרחקים את הסירות שטות על הנהר ואת העצים שעל שתי גדותיו. את כל זאת ראיתי בבהירות. כל זה קרה באשמורת השלישית של הלילה. בבוקר שלמחרת, שאלתי את הנזיר האחראי על הקטורת והמנורות ואת הנזיר האחראי על האורחים ושניהם אישרו את מה שראיתי בלילה הקודם. ביודעי שהתנסות זו שהשגתי היא רק זמנית, לא ייחסתי חשיבות יתירה למוזרותה.״

הענן-הריק ממשיך לספר שבחודש השנים-עשר, בלילה השלישי של השבוע השמיני של ריטריט המדיטציה, הגיע הנזיר האחראי על האורחים לאולם המדיטציה עם קנקן תה לנזירים המודטים כדי שיוכלו להתרענן בהפוגה שלאחר פרק הזמן של המדיטציה בישיבה. כשמזג הנזיר את התה לספלו של הענן-הריק ניתזו טיפות של הנוזל הרותח על פרק ידו. הספל נשמט מבין אצבעותיו והתנפץ על הרצפה. בו ברגע זכה להתעוררות, ומיד לאחר מכן חיבר את בית-השיר הקטן הבא:

"הספל נפל אל הרצפה
וצלילו בבירור נשמע,
כשהחלל התנפץ
התודעה המשוגעת נעצרה."

ומייד לאחריו חיבר עוד בית שיר אחד:

״כשהיד שחררה את אחיזתה, הספל נפל והתנפץ.
קשה לדבר על כך כשהמשפחה מתפרקת או כשמישהו מת.
האביב מגיע עם פרחים המלבלבים בכל עבר,
ההרים, הנהרות והאדמה הגדולה – אינם אלא אך הטטהאגטה.״

עוד רבות היו קורותיו המופלאים של הענן-הריק לאחר שזכה להתעוררות, ורבים וגדולים מעשיו. הוא המשיך בהתבודדויותיו בהרים וביערות כדי להעמיק ולבסס את השגותיו הרוחניות. נדודיו הביאו אותו להתקלות בין כנופיות לוחמות, והוא השכין שלום ביניהן. הוא שיקם רבים מן המנזרים העתיקים והחשובים של סין, ביניהם נָאן-חוּאַה מנזרו של הוּאי-נֶנְג הפטריארך הששי, ואת מנזרו של יוּן-מֶן אבי אסכולת הצ'אן הנושאת את שמו. הוא ייסד עמותות ואגודות רבות ללימוד והפצה של הבודהה-דהרמה ברחבי סין ומעבר לה. הוא ניזר רבים, ורבים היו תלמידיו וחסידיו, מהם נזירים ומהם שאינם נזירים. בשנתו המאה ושתיים עשרה הוכה אנושות עד כדי עילפון בידיהם של ביריונים מכנופיתו של מאו וקיבל את התנצלותם לאחר מכן בעקבות מחאות נמרצות של תלמידיו ואוהביו. את כל התלאות הללו עבר הענן-הריק, רק בכדי שמפעלו הענק ייחרב מספר שנים מועט לאחר מותו, עם המהפכה התרבותית של מאו-טסה טונג.

חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה- 120, ולמעשה גם לפני עזיבתו את גופו וכניסתו אל הנירוואנה, ביקשו תלמידיו לחגוג לו יום הולדת. כדי להניאם מלחגוג את יום הולדתו, כתב ושלח אליהם הענן-הריק את המכתב הבא:

״אני עצמי אינני יודע כמה זמן עוד אחיה ויום הולדתי עדיין רחוק. על כל פנים, אופאסקה ווּ קסִינג-זָאי הביע את משאלתו לשלוח אליי את ברכות יום ההולדת, ואני הודיתי לו ובקשתי ממנו שלא יעשה זאת. הקרמה של חיי הקודמים גרמה לחיי הנוכחיים להיות מלאים בתלאות. אני כמו להבת הנר ברוח ולא השגתי דבר; כשאני חושב על כך, אני מתבייש במוניטין הריק שלי. מאה שנים של דאגות ארציות הם כמו חלום ואשליה ואינם ראויים לשום היצמדות. יתירה מזאת, כיוון שלידה מובילה אל המוות, על האדם החכם להיות עירני ולשים את לבו אל הדהרמה, כמו אחד שאינו יכול לאבד זמן כשירצה לכבות את השריפה שעל ראשו. איך אוכל להתמכר למנהג ארצי זה? אני מודה לכם על טוב לבכם מעומק לבי, אך בכנות מצטער על כך שלא אוכל לקבל את מתנתכם. עדיין אני מתאבל על מותה בטרם עת של אימי ומבקש ממכם לעצור את תוכניתכם מלחגוג את יום הולדתי, וזאת כדי שעוונותי לא יוחמרו."

בשנת 1959 עזב הענן-הריק את העולם ונכנס אל הנירוואנה הגדולה. חייו של המורה החכם הענק של מסורת הצ׳אן הסיני הגיעו לסיומם, ויחד עמם דעך שוב זוהרו של הצ׳אן, שהבליח בזכותו פעם נוספת בעת המודרנית בסין, לאחר שנים של שקיעה. לא הרבה שנים אחריו הצ׳אן יזרח שוב באמריקה, ואח׳׳כ באירופה, וזאת באמצעות שניים מצאצאיו הרוחניים שהפכו למורים גדולים בזכות עצמם. אבל זהו, כבר סיפור אחר.

* גילוי דעת נאות: אינני קורא וכותב בסינית וביפנית, אבל את הסימניות שמתי ברשומה לשימושם של אלה שכן.

ביבליוגרפיה: EMPTY CLOUD, The Autobiography of the Chinese Zen Master, XU YUN

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. איתן בן משה permalink

    תודה שלמה

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הי שלמה
    זה מעניין מאוד ואתה כותב נפלא בעיני,
    תוכל לספר קצת על המעבר שלך (אם אני מבין נכון)
    ממסורת הצ'אן הסינית למסורת הבודהיזם הטיבטי?

    אהבתי

    • מי המתעניין?

      אהבתי

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

        קוראים לי צוק
        אני קורא הרבה בבלוג שלך ובקבוצה בפייסבוק
        🙂

        אהבתי

    • קודם כל תודה על המחמאה וההתעניינות 🙂
      בקצרה: אחרי שהקשר ביני לבין שיפו שנג-ין הסתיים, חיפשתי מורה. לא היה משנה לי באיזו מסורת. אני מכיר טוב למדי את רובן ואוהב את כולן. כשפקצ׳וק רינפוצ׳ה הגיע לישראל הלכתי לשמוע אותו וכשראיתי אותו ידעתי מייד שארצה בו כמורה. ככה הגעתי לווג׳רהיאנה (ואל תשאל עוד כי יותר מיזה לא אספר 🙂 )

      אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    השארת את הקוראים במתח

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

%d בלוגרים אהבו את זה: