Skip to content

הסבר קצר על המדיטציה בטנטרות הבודהיסטיות

ספטמבר 7, 2016

מטרתי ברשומה קטנה זו היא לנסות ולהסביר את עקרונותיה של המדיטציה במסורת הבודהיזם הטיבטי/טנטרי או בשמה המדויק – הווג'רהיאנה, מרכבת היהלום (או כדור הרעם או כדור הברק). הסיבה לכתיבת רשומה זו היא שראיתי אצל רבים מן המתרגלים את גרסאות הוויפסנא השונות של התהרוואדה או הזאזן/שיקאנטזה במסורות הזן, חוסר גדול של הבנה כשהם נתקלים בטכניקת המדיטציה של הווג'רהיאנה עם ההדמיות המורכבות שבה. כה גדול חוסר ההבנה הזה עד שיש מבין תלמידי הבודהיזם של הוויפסנא והזן האומרים שזוהי אינה מדיטציה כלל מכיוון שאין בה התבוננות בדברים כפי שהם 'כשלעצמם', או בגלל שבמדיטציה זו 'מייצרים מחשבות/דימויים בתודעה שלא היו בה מלכתחילה', ולכן אינה יכולה להיחשב כמדיטציה של ממש.

כפי שקורה פעמים כה רבות, הדברים שאיננו מסכימים עימם הם פשוט דברים שאיננו מבינים אותם.

מקורותיה של המדיטציה בבודהיזם הטיבטי הן הטנטרות השונות שהגיעו מהודו (העתיקה מביניהן היא כנראה הגוּהיַסַמָאגָ'ה) ואשר מהוות את הבסיס המדיטטיבי-תרגולי של מסורות הווג'רהיאנה המאוחרות יותר בטיבט.

ברשומה זו אבהיר את עקרונותיה הכלליים של מדיטציה זו ואראה איך היא מבוצעת בתואם עם הדרכותיו של הבודהה כבר בדרשותיו המוקדמות. כמו כן גם אראה איך מדיטציה זו מתייחסת לכמה מן השיעורים העיקריים של דרשות המהאיאנה.

לפני שאגע במדיטציה על-פי הווג'רהיאנה עצמה, ברצוני להבהיר בקצרה את משמעות המילה 'מדיטציה' בהקשרה הכללי לתורה שלימד הבודהה: מדיטציה במקורה היא מילה לטינית שמשמעותה היא 'הרהורים' או 'הגות'. בין התרגולים המנטליים השונים שלימד הבודהה אכן לימד גם את ההרהור וההגות בנושאים מסוימים כגון המוות, איכויותיהם של הבודהה הדהרמה והסנגהה, וכמו כן לימד את פיתוח ארבעת המשכנים השמימיים (Brahma Viharas). כבר בנקודה זו, אנחנו יכולים לראות שהבודהה מלמד אותנו 'לייצר' התבוננויות שמלכתחילה לא התקיימו בתודעה, ושאינן התבוננות בדברים כפי שהם כשלעצמם כמו שלכאורה עושים במדיטציות הוויפסנא או הזן. מדוע אני אומר "לכאורה"? זאת משום שכבר עצם ההתבוננות בפעילויותיהם של הגוף-תודעה היא פעילות שלא הייתה שם קודם לכן; זוהי התבוננות שהמודט מייצר אותה, משום שבאופן טבעי היא פשוט לא מתקיימת. באופן טבעי, אנחנו מתנהלים כמעט ללא שום תשומת-לב מיוחדת לגוף ולתודעה. יתירה מזו: עצם קביעת זמן למדיטציה, ישיבה בתנוחה מסוימת, כיוון תשומת הלב ומודעות – כל אלה הם כשלעצמם ייצור של מצבים שלא התקיימו קודם לכן; כבר פה טענתם של אלה האומרים שהמדיטציה של הווג'רהיאנה היא 'מעושה' או 'מלאכותית', כלומר מייצרת מצבים או מושגים שלא התקיימו מלכתחילה – מופרכת. זאת ועוד: ב'מאמץ נכון' שהוא איבר השישי בדרך שמונת האיברים (בתרגום ישן יותר 'דרך שמונת הנתיבים') שלימד הבודהה, הקטגוריה השלישית מבין ארבע הקטגוריות המגדירות אותו היא זו (תרגום שלי מאנגלית): "הוא (הנזיר) מפתח את התשוקה(!), מתאמץ, נחוש, ומחזיק בכוונתו כדי להעלות מצבי תודעה חיוביים שטרם עלו." (Magga-Vibhanga Sutta SN 45.8) ללא ספק הדמיות חיוביות כפי שהן מפותחות ומטופחות במדיטציה של הווג'רהיאנה נופלות תחת הקטגוריה של 'מצבי תודעה חיוביים', וגם בנקודה זו כמו בקודמת, הטענה שמופנית כנגד המדיטציה של הווג'רהיאנה על היותה 'מעושה' או 'מלאכותית' נדחית.

בחזרה לעיקרי הדברים: כדי להבין את המדיטציה של הווג'רהיאנה, עלינו להתוודע אל שני היבטים יישומיים שלה הנקראים: 1. 'שלב הפיתוח' (או 'הכינון'. בטיבטית: kye-rim); 2. 'שלב ההשלמה' (טיבטית: dzog-rim). שלב הפיתוח (או הכינון) הוא השלב בו המודט יוצר בתודעתו הדמייה, פשוטה או מורכבת, של בודהה מסוים, לבד או עם הפמליה והארמון בו הם כולם שוכנים (מנדלה); שלב ההשלמה הוא השלב בו המודט ממוסס את ההדמיה על כל פרטיה אל תוך החלל של מודעותו.

שני שלבים אלה מתייחסים אל שני היבטים יסודיים של התודעה כפי שהם נלמדים בבודהיזם של המהאיאנה, והם: 1. ההיבט הדיסקורסיבי של התודעה; 2. ההיבט המודע, הנוכח והריק של התודעה.

ההיבט הדיסקורסיבי הוא כל מכלולי התהליכים השכליים, הרגשיים, התפישתיים והתחושתיים של התודעה הן ביחס לרשמים הנקלטים באמצעות אברי החושים או המתהווים בה ללא קשר ישיר אליהם, והשימוש שאנו עושים בחלק מן התהליכים האלה לתכנון וביצוע מטלות שיש לממש במציאות חיינו היומיומית. בחלקים גדולים מן הזמן בהם לא נעשה שימוש בתהליכים אלו, הם מתרחשים כחלימה בהקיץ או מופיעים בחלומות כשאנו ישנים. יש מן התהליכים הרגשיים והשכליים הללו שהם חיוביים, ורבים אחרים הם שליליים. אהבה, חיבה, רצון טוב, רחמים, חמלה, הגינות, כנות, רעיונות מועילים, שכל בריא וישר – כל אלה הם תהליכי תודעה דיסקורסיביים חיוביים; חמדנות, כעס, טינה, קנאה, יוהרה, רצון להרע, חוסר הגינות, אכזריות, רעיונות שווא ותפישות שגויות – כל אלה הם תהליכי תודעה דיסקורסיביים שליליים; כמו כן, במרבית המקרים תהליכים חיוביים נגועים בתהליכים שליליים. כך לדוגמה, אהבה נגועה ברכושנות, קנאה וכעס; רצון להיטיב – ברצון לקבל משהו בתמורה או בהשתוקקות להכרת תודה; חמלה ורחמים נגועות בהתנשאות ויוהרה, וכן הלאה. זהו מצבה הרגיל, 'הנורמלי' של תודעתנו. אנחנו יכולים לראות אפוא, שהתודעה שלנו ברובה הינה זרם עכור של תהליכים חיוביים המעורבבים ונגועים בתהליכים שליליים. לעומת ההיבט הדיסקורסיבי, ההיבט השני של התודעה, הינו פשוט למדי: מודעות נוכחת ועירומה, ריקה כשלעצמה מכל תכונה של צורה, צבע, גשמיות ומיקום ספציפי. מחד, היא נוכחת וערנית, מצד שני היא כמו החלל הריק; כל התהליכים הדיסקורסיביים מתהווים ממנה וחוזרים אליה כמו גלי הים העולים ממנו וחוזרים אליו. במובן מסוים, מודעות נוכחת וריקה זו מונחת בבסיסו של ההיבט הדיסקורסיבי של התודעה.

איך אם כן, שלב הפיתוח מתייחס אל ההיבט הדיסקורסיבי של התודעה, ואיך שלב ההשלמה מתייחס להיבט המודע, הנוכח והריק של התודעה? שלב הפיתוח הוא השלב בו אנחנו יוצרים בתודעתנו דימויים רב-חושיים חיוביים של חוכמה, אהבה שאינה נושאת פנים, חמלה, רצון טוב ושלווה, בדמותם של הבודהות והבודהיסטוות, ומחזיקים אותם צלולים, חדים, יציבים ומתמשכים ככל שכוח המיקוד שלנו מאפשר או עד שנחליט לעבור אל שלב ההשלמה. באופן כזה אנחנו ממלאים את ההיבט הדיסקורסיבי של תודעתנו ביותר ויותר דימויים מסוג זה. מכיוון שהתהליכים הרגשיים והשכליים פועלים בקשרים אסוציאטיביים במרחבים וברבדים שונים בעומק התודעה, ככל שאנחנו מתאמנים יותר ביצירת דימויים חיוביים אלה ומצליחים להחזיק בהם לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר, התניות שליליות מתחילות להיחלש ולהיפרם ומבנים מנטליים ורגשיים של חוכמה, חמלה ואהבה מטופחים ומתעצמים במקומן. כך אנחנו טומנים את זרעי ההתעוררות והשחרור בתודעתנו, ומטפחים אותם כמו שהיינו מטפחים שתילים רכים עד לגדילתם כעצים מניבי פרי. דימוי אחר הוא של זרם מים עכורים (תהליכי התודעה שלנו במצבה הרגיל) אשר לתוכו אנחנו מזרימים מים טהורים עד שיהפוך כולו לזרם של מים טהורים (התודעה לאחר שהוסרו ממנה כל התהליכים השליליים ורק תהליכים חיוביים נותרים בה). בשלב ההשלמה, אנחנו ממוססים את כל הדימויים הללו חזרה אל מודעותנו, וכך אנחנו רואים בראייה חודרת ישירה ובלתי אמצעית את טבעה הריק, הנוכח והמודע של תודעתנו.

איך תרגול זה של שלבי הפיתוח וההשלמה מתייחסים למימוש תובנותיהן של השקפות המהאיאנה השונות? במונחים של השקפת שתי האמיתות של המהאיאנה, ישנם שני היבטים למציאות: האמת היחסית והאמת המוחלטת. בתמצות, האמת היחסית היא תפישה של המציאות כיחס של שניות (דואליזם) בין סובייקט לאובייקט (תופש-נתפש); הסובייקט רואה את המציאות כפי שתוארה בפניו כבר מן השלב המוקדם של חייו כמציאות בה הוא תופש את עצמו ואת כל התופעות ביחס אליו כאובייקטים שונים המתקיימים במרחב ובזמן, ואשר בינם לבינו ובינם לבין עצמם מתקיימים יחסים מסוגים שונים. לעומתה, האמת המוחלטת היא ראיית התופעות איך שהן כשלעצמן, כלומר, נעדרות כל מהות עצמית משל עצמן שהיא בלתי תלויה ושאינה משתנה. במילים אחרות, כל התופעות ריקות מכל מהות עצמאית וקבועה משל עצמן. כיוון שכך, הן כולן מותנות ותלויות זו בזו ונמצאות בזרימה מתמדת של השתנות (גם אם לעיתים כה רבות איננו מסוגלים להבחין בהשתנות זו שכן היא מתארכת הרבה מעבר לשנות חייו של אדם).

כשהמודט בשלב הפיתוח יוצר הדמיה, הוא למעשה מאמן ומטפח את ההיבט הדיסקורסיבי של תודעתו, זה שתופש ומתאר בפניו את המציאות מצד האמת היחסית. בשלב ההשלמה כשהמודט ממוסס את ההדמיה חזרה אל החלל הריק של מודעותו, הוא רואה בראייה חודרת את טבען הריק של כל התופעות מכל מהות עצמאית וקבועה משל עצמן, ואת היותן תלויות נסיבות ומשתנות תדיר. הוא רואה את כל התופעות כזרימה אינסופית מזמן ללא התחלה אל זמן ללא סוף, את התהוותן מן החלל הריק, את חזרתן אל החלל הריק, ואת היותן זהות בטבען לטבעו של החלל הריק, בדומה לגלים שטבעם זהה לטבעו של ים ממנו הם עולים ואליו הם חוזרים.

במונחים של "דרשת לב שלמות החוכמה הגדולה" (סוטרת הלב) אודות זהותן המוחלטת של צורה וריקות, אנחנו יכולים לראות שהאימון בשלב הפיתוח ובשלב ההשלמה, הינו בדיוק ההגשמה בפועל של אמת זו: המודט יוצר הדמיה שהיא למעשה צורה, וממוסס אותה אל חלל מודעותו שהיא ריקות; כך שלב הפיתוח ושלב ההשלמה מייצגים את שני אגפיה של האמירה ש "…צורה היא בדיוק ריקות וריקות היא בדיוק צורה."
במונחים של שַׁמַטָה (מיקוד והשקטה) וויפסנא (ראייה חודרת וצלולה), שלב הפיתוח הוא היבט השמטה: המודט יוצר הדמיה עד לדרגה שבה היא נחווית כחיה באופן ממשי, והוא שומר עליה ביציבות מוחלטת עד לרגע בו הוא מחליט למוסס אותה. שלב ההשלמה הוא היבט הוויפסנא: כשהמודט ממוסס את ההדמיה אל חלל מודעותו, הוא רואה בראייה חודרת וצלולה את טבעה של תודעתו: נוכחות ערה, מודעת וריקה.

אני חושב שדי בדוגמאות הללו שהבאתי כדי להראות מעל לכל צל של ספק שהמדיטציה במסורות הווג'רהיאנה היא אכן מדיטציה של ממש, ולא רק זאת, אלא שהיא גם מדיטציה בודהיסטית כשרה למהדרין ולחלוטין . כמו כן בדוגמאות שהבאתי אפשר לראות שמדיטציה זו מושרשת עמוקות לא פחות מאשר באמיתות העמוקות והמוחלטות ביותר של הדהרמה שלימד הבודהה, ואת עוצמתה הרבה היא יונקת מהן. את היותה של המדיטציה בווג'רהיאנה מדיטציה בודהיסטית אפשר גם לבסס על השקפות עיקריות נוספות של המהאיאנה, אבל אני חושב שאסתפק בכל מה שכתבתי עד כה 🙂

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

%d בלוגרים אהבו את זה: