Skip to content

"דברי הבודהה – עד כמה הם רלוונטיים לחיינו כיום" שיחת דהרמה שלי במפגש של "שבילים רבים – דהרמה אחת"

אפריל 27, 2017

אני מעלה לכאן את השיחה שלי שהתקיימה במסגרת המפגש האחרון של "שבילים רבים – דהרמה אחת" שנערך ב-10 לחודש מרץ שעבר בנושא "דברי הבודהה – עד כמה הם רלוונטיים לחיינו כיום", קודם בגרסתה הכתובה ולאחר מכן בגרסתה המוקלטת בוידאו.

הסיבה שהקלדתי והדפסתי את תכני השיחה שלי כמה ימים לפני המפגש היא משום שחששתי שאתקף באלם בפני הקהל ולא אזכור מה רציתי לומר או אתבלבל, אירוע שלצערי קרה כבר במספר הפעמים האחרונות שדברתי בפני אנשים. איכשהו במפגש הזה משהו השתחרר בי, או כמו שאומרים "הגשש החיוור הזכורים לטוב – 'השתחרר ההֶרדוּנג', ויכולתי לדבר בחופשיות רבה למדי מבלי להזדקק לדפים שהדפסתי. יחד עם זאת, לאחר המפגש עיינתי בדפים המודפסים וראיתי שכתבתי כמה דברים חשובים שנעדרו בשיחה המוקלטת, וההבדל בינה לבין הדברים הכתובים ניכר. אז הנה השיחה הכתובה – ובתחתיתה הקלטת הוידאו שלה.

"הרלוונטיות של שיעוריו של הבודהה לימינו"

תוכן ההרצאה למפגש "שבילים רבים דהרמה אחת" שמתקיימת (התקיימה 🙂 ) ביום ששי ה-10 למרץ 2017

מאת שלמה ש. שפרינגר

כאן, במפגש זה היום, ברצוני לדבר על שיעוריו של הבודהה עצמו. אני מעדיף לומר "שיעורים" ולא "כתבים", שכן "כתבים", כלומר שיעורים כתובים, הם רק ביטוי אחד של שיעוריו של הבודהה. בתחילה הוא מסר אותם בעל-פה והם שוננו ונשמרו בזיכרונם של המשננים. לאחר מכן שיעוריו הפכו למזמורים, הועלו על כתב, פוסלו בפסלים, צוירו על קירות של מערות ומקדשים, והפכו לתבליטי קיר. הסיבה לכך שאני מדבר על שיעורים ולא על כתבים, היא משום שאני נמנע במתכוון מכל האסוציאציות הקשורות לכתבים כמשהו שאפשר לקרוע או לשרוף, פעולה החביבה על בודהיסטיים מערביים וגם בישראל, או כמשהו ישן ועבש, דעה החביבה על אותם בודהיסטים דנן, ובמיוחד בין אלה מהם הרואים בעצמם תלמידי זן; כי השיעורים של הבודהה, יותר מכל ביטוי גשמי שלהם, אצל אלה שבאמת רואים את הטוב והתועלת שבהם, שהגשימו אותם בהווייתם ובחיי המעשה שלהם כבר יותר מ-2500 שנים, ושממשיכים לראות את הטוב והתועלת שבהם ולהגשים אותם עד ימינו אלה, שיעורים אלה לא ניתן לשרוף או לקרוע ולעולם אין הם מתיישנים ומתעפשים.

מרוב עיסוק בפילוסופיות בודהיסטיות שונות על-פי אסכולה כזו או אחרת כדוגמת המַדְהיַמַקָה של  נָאגָארג'וּנָה, "דרך האמצע" של הריקות, השׁוּניָאטָה, או מרוב קריאה עד זרא באנתולוגיות של סיפורי זן כתושים עד דק על מורים ותלמידים שמפגינים לכאורה את "אי-היצמדותם" לבודהה ולתורתו בקריעה של דבריו המודפסים על נייר אורז או בשריפה וניתוץ פסליו, אנחנו שוכחים את מי שהיוו את ההשראה האדירה לכל אלה, דהיינו, את הבודהה עצמו ואת הדהרמה שלימד. כשאני מדבר על הבודהה והדהרמה אני לא מדבר רק על השיעורים שמסר במה שידוע כאוסף דרשותיו המוקדמות בקאנון הפָּאלִי, אלא גם על דרשותיו המאוחרות יותר, אלה הידועות לנו כסוטרות המהאיאנה.

מעטים יודעים עד כמה אדיר הוא הכבוד שרחשו חכמי הצ'אן בסין לדבריו של הבודהה. הם היו נודדים ממנזר למנזר אחר מורים-מומחים שקראו את הסוטרות ופירשו אותן בפני קהל רב של אנשים, נזירים ונזירות ואחרים; הם העתיקו ורשמו את הסוטרות בדם שהיו מקיזים מקצות אצבעותיהם, כמו שעשה חכם הצ'אן הגדול בן המאה ה-16 הָאן-שָׁאן, כשהעתיק ורשם את סוטרת "זר הפרחים". דוגמה נוספת לכבוד העצום הזה נמצאת בסיפורו של מורה וחכם הצ'אן המודרני הענן הריק, המספר על אחד מקיסרי סין שרצה להזמין נזיר מואר כדי שיוביל את טקסי הפרידה והשחרור למען אמו שמתה זמן קצר קודם לכן. כדי לבחון את השגתם של הנזירים שהזמין, קבר את סוטרת "היהלום חותך הספק" תחת מפתן הכניסה לארמונו, ורצה לראות מי מהם יבחין בה. כל הנזירים שהוזמנו לארמון עברו דרך מפתן הכניסה בהליכה מבלי להבחין בדבר,  ורק הנזיר המואר היחיד שהגיע עצר לפני המפתן, ירד על ברכיו, הצמיד את כפות ידיו זו לזו וסירב בתוקף להיכנס לארמון, למרות ששומרי הסף ניסו להכניסו פנימה בכוח. כשדווח לקיסר על המקרה הוא ידע שהנזיר המואר שחיפש הגיע. הוא בא לקבל את פניו באופן אישי ושאל אותו "למה אינך נכנס?" הנזיר ענה, "אינני מעז, משום שעותק של סוטרת היהלום קבור כאן." "ומה אם תיכנס לארמון כשאתה על ראשך?" שאל הקיסר. מששמע זאת הנזיר נעמד על ידיו ודילג בסלטה אל תוך הארמון. ובסוטרת המהאיאנה של "הלוטוס של החוק הטוב", מתוארים בפירוט מעלותיהם האדירות של כתיבה, העתקה, תרגום והפצה של דרשותיו של הבודהה, והקרמה המצוינת שתהיה מנת חלקם של אלה העוסקים במלאכות הללו.

לאור דברים אלה, אפשר לראות שערך עבודתה של ד"ר קרן ארבל בשבילנו תלמידי הדהרמה בישראל, הוא עצום. זאת משום שבנוסף להיותה חוקרת של בודהיזם מן המעלות העליונות, היא מנגישה לנו בעברית, בשפת אמנו, את דרשותיו של הבודהה אותם תרגמה היישר מפאלי מבלי שתזדקק לשפת תרגום מתווכת אחרת. כאן גם אני רוצה להודות לד"ר קרן ארבל על הכבוד הגדול שחלקה לי כשבקשה את עזרתי הצנועה בפרוייקט הנפלא שלה של תרגומי הסוטרות לעברית. ברצוני עוד להוסיף, שכל מי שירצה ללמוד באופן עיוני את הבודהיזם עצמו, את מה שהוא הבסיס לכל האסכולות המאוחרות יותר ושבעצמו מגלם את הדרך לכל אורכה ועד ליעדה שהם שחרור מוחלט מסבל והתעוררות, די יהיה ללמוד את ספרה של קרן ארבל "דברי הבודהה" יחד עם הספר "בודהיזם, היסטוריה הגות ותרגול", ומובטח למי שיעשה זאת שעיקרי הבודהיזם יונחו בכף יד כל מי שיעשה זאת.

עד כה דיברתי רק על החשיבות העצומה של  שיעוריו של הבודהה ועל הכבוד הרב שרחשו להם אפילו אלה הידועים כ"שוחטי הפרות הקדושות" של הבודהיזם, חכמי הצ'אן והזן. אבל מהי הרלוונטיות של שיעוריו לגבינו אנו, בזמננו המודרני?

ראשית, עלינו להבין על מה שיעוריו של הבודהה מדברים ומה הם מלמדים. בתמצות רב, השיעורים מדברים: 1. על התודעה-הכרה שלנו ועל האופנים בהם היא פועלת במצבה רגיל, דהיינו – מצב בו אנו חווים את חיינו על-פני מנעד מגוון ורחב מאוד של סבל מאי הנחת וחוסר שביעות הרצון המעודנים ביותר שנוכל לחוש ועד לסבל הגדול ביותר שנוכל לחוש; 2. על האפשרויות הגלומות בתודעה של חירות עילאית, מוחלטת ובלתי הפיכה מכל מנעד הסבל כפי שתיארתי למעלה ועל יכולות אדירות של תפישה חושית וידיעה החורגות הרחק אל מעבר ליכולות הרגילות שלנו, ושביחד נקראות בטרמינולוגיה הבודהיסטית 'שחרור מסבל והתעוררות'; 3. על מה שיש לעשות ואיך לעשות זאת אם ברצוננו להשיג את אותה חירות עילאית כפי שתיארתי קודם לכן.

במילים אחרות, נוכל לומר ששיעוריו של הבודהה הם למעשה מפות נפש, או מפות תודעה, המתארות את נופיה, נתיביה, ואת היעד אליו כמה מן הנתיבים הללו מובילים, והוא השחרור מסבל וההתעוררות; מפות נפש שמי שלומד אותן לומד למעשה את עצמו ואת האפשרויות הגלומות בו, ואת הנתיבים בהם עליו ללכת או לנסוע, כדי להשיג את היעד הזה של שחרור מסבל והתעוררות.

את הרלוונטיות של שיעוריו של הבודהה אני רוצה להדגים באמצעות אחת מדרשותיו החשובות והמפורסמות ביותר, והיא הדרשה אודות ארבעת מוקדי תשומת הלב, הסטיפהאטנה-סוטה. גם סוטרות אחרות יכולות לשמש כדוגמאות טובות, אבל יתרונה של הסטיפהאטנה על פניהן היא בדחיסות ובפירוט הרב של מושאי ההתבוננות המתוארים בה, למי שירצה לעשות את המדיטציה שלו על-פיה.

הסוטרה מחולקת לארבע קטגוריות ראשיות והן: 1. גוף; 2. תחושות-הרגשות; 3. תודעה ו-4. מושאי תודעה. האם יש פה מישהו בקהל שאין לו את אחת או יותר מ-4 הקטגוריות הללו? האם יש פה מישהו או מישהי שאין להם גוף? שאין להם תחושות והרגשות? שאין להם תודעה או שאין לתודעה שלהם תהליכים שונים שיכולים לשמש כמושאים של התבוננות?

כל אחת מן הקטגוריות הללו מחולקת הלאה לקטגוריות משנה שהן סדרות של מושאי התבוננות השייכים לאותו סוג, וסדרות אלה עצמן מחולקות בתוך עצמן למושאי התבוננות פרטניים. לדוגמה, קטגוריית מוקד תשומת הלב של הגוף מחולקת ל-6 קטגוריות משנה. הקטגוריה השנייה שעוסקת בתנוחות הגוף, מחולקת הלאה ל-4 התבוננויות המתייחסות לכל אחת מ-4 תנוחות הגוף של הליכה, עמידה, ישיבה ושכיבה. האם יש מישהו שתנוחות אלה זרות לו, ושאינו נמצא בהן במהלך חייו? האם פעם אנשים הלכו, עמדו, ישבו ושכבו והיום הם לא?

או, קטגורית המשנה הששית של מוקד תשומת הלב של הגוף הידועה כ"9 ההתבוננויות של אדמת הקבורה". האם יש כאן מישהו מאיתנו שלא ימות, ושגופו לא יתפורר באחד מתשע צורות ההתפוררות המתוארות בסוטרה? האם רק הקדמונים מתו וגופם התפרק, ואילו היום אנחנו לא מתים וגופנו לא מתפרק? אני חושב שלא אטעה אם אומר שהצלחתי, לפחות במידה כלשהי, להבהיר את הנקודה שהיא נושאה של סדרת הרצאות זו, והיא הרלוונטיות של דרשותיו של הבודהה לנו ולזמננו אנו.

לסיום, אני רוצה יחד אתכם הקהל, לבקר באחד מן המחוזות הרחוקים והמעודנים יותר של המדיטציה שאולי פחות מוכר לרובכם, והוא מחוז הנמצא תחת מוקד תשומת הלב הרביעי של ההתבוננות במושאי תודעה, מחוז 5 המקבצים/המצרפים. במשך כשתיים או שלוש הדקות הראשונות נתחיל את המדיטציה שלנו בהתבוננות בנשימה כדי לייצב ולמקד את תשומת הלב והמודעות שלנו במידה כלשהי. לאחר מכן, נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו אל הגוף, וננסה לתפוש ולחוש את כולו בבת-אחת. לא בסריקה כמו שעושים בוויפסנא של גוּאֶנקָה או בגרסאות של מיינדפולנס, אלא ממש בבת-אחת: להיות בתשומת-לב ובמודעות לכך שיש גוף. לאחר מכן, נפנה את תשומת לבנו והמודעות שלנו לתחושות-הרגשות, רובד מעודן יותר של התבוננות. הן לא חייבות כלל וכלל להיות גופניות. פשוט לשים לב ולהיות מודעים לתחושה או הרגשה כללית לגמרי של נעימות, אי-נעימות או ניטרליות. לאחר מכן נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד התבוננות מעודן עוד יותר, זה של התפישה; לאופן בו אנחנו מתארים מילולית בתודעתנו את ההתנסויות שלנו. הפרשנויות שאנחנו מעניקים להן. למשל, ברגע זה ממש, מתרחש בתודעתנו מונולוג פנימי שמתאר את מה שאנחנו מתנסים בו עכשיו. מה מספר לנו המונולוג הפנימי הזה? ממנו נמשיך ונפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד מעודן עוד יותר של התבוננות. לדפוסים המנטליים שלנו. מהו זה בתוכנו, שגורם לנו לחשוב שוב ושוב את אותן מחשבות, שגורם לנו שוב ושוב לפעול באותם אופנים, ושגורם לנו שוב ושוב לבחור את אותן אפשרויות? מהם התהליכים הללו? איך הם מפעילים אותנו? משם נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד עדין עוד יותר של התבוננות: אל התודעה-ההכרה, אל המודעות הבסיסית שמלכתחילה מאפשרת את התרחשותן של הפעילויות המנטליות שתיארנו קודם לכן. למה אנחנו מודעים? איך היא, התודעה-הכרה שלנו?

הגעתי לסיומה של ההרצאה שלי. תודה רבה לכולכם על תשומת לבכם הסבלנית לדבריי, שכך אני מקווה, יהיו לטוב ולתועלת הרבים. תודה!

 

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. עומרי היקר,

    עמדתי היא ממש כעמדתו של הבודהה. אני רואה את הדיון בקיומו או אי קיומו של אני כזה או אחר כדיון עקר וחסר תכלית. אינני חושב שזו הונאה עצמית, הנחה שאנאדי מניח ונראה שגם אתה. תכלית הדרך הרוחנית בעיני בתמצית היא בהשגת טרנסדנציה מוחלטת של הכל. אני vs אין/לא אני הם רק מושגים מנטליים שאת הקיבעון אליהם עלינו לנטוש אם ברצוננו להשיג את מה שמעל ומעבר להם.

    אהבתי

  2. תודה עמרי על תגובתך ועל העניין שאתה מגלה ברשומותיי 🙂 עדיין לא הספקתי לקרוא את רשימתו של אנאדי עד תומה אבל מקווה שאספיק לעשות זאת בקרוב 🙂

    אהבתי

  3. עמרי permalink

    שלמה שלום, אני נהנה מאוד לקרוא בבלוג שלך, ללמוד, לחשוב, להסכים וגם לחלוק לפעמים. בעיקר עוברת תחושה של כנות ותשוקה כלפי הדהרמה. בהקשר זה, אני מצרף קישור למאמר שכתב המורה אנאדי, שעוסק בנושא הכנות. במאמר יש גם טון ביקורתי כלפי הדהרמה עצמה. מקווה שתמצא עניין.
    http://anaditeaching.com/sincerity-the-essence-of-a-true-seeker/

    אהבתי

    • שלמה שאנטידווה permalink

      עומרי היקר,

      קודם כל שוב תודה לך על העניין שאתה מוצא במאמריי.

      לעניין ביקורתו של אנאדי על הדהרמה שלימד הבודהה, כבודה במקומה מונח. אני חושב שהוא, כמו רבים וטובים אחרים, אינו מסוגל לוותר על הצמדותו, מעודנת ככל שתהיה, לאיזשהו 'אני' או 'עצמי' אמתי כלשהו, משהו ששזור כמעט לכל אורכם של דבריו במאמר הזה שהפנית אותי אליו.

      כמו כן הוא אינו באמת מבין את הדהרמה: הבודהה הסביר בבהירות שאין למעלה ממנה בדיוק מה לא אני, עצמי ושלי וגם הסביר מדוע זה כך. מצד שני כשהבודהה מנה את ההשקפות השגויות אודות האני, הוא מנה גם את ה'אין אני' כאחת מהן. במילים אחרות הבודהה סירב בכל תוקף לעסוק בקיומו או אי קיומו של אני אונטולוגי כלשהו בטענה שכל תפישה לגבי האני – וגם שלילתו – מערבת הצמדות ולפיכך מכשול בדרך להתעוררות.

      מצד שני, אנאדי לא מראה סימן שהוא מכיר את שיעורי הטטהאגטהגרבהה – טבע הבודהה – שכן מצביעים, או עשויים להצביע, על עצמיות מהותית מסוג כלשהו שטבעה הוא טבע ההתעוררות והשחרור.

      לפני שנים כשקראתי את דבריו של אנאדי עצמו – אז בשמו הקודם "עזיז", על חיפושיו ואימוניו הרוחניים אני זוכר שהוא למעשה שיעתק את סיפורו של הבודהה עם מוריו טרם התעוררותו. לפני שהתעורר הבודהה למד עם שני מורים גדולים של מדיטציה, השיג את מה שהם השיגו וטען שהשגתם אינה מספיקה, שיש עוד משהו מעליה, מטרה עילאית יותר. כמעט את אותם הדברים אמר אנאדי עצמו: שהוא השיג את השגתו של הבודהה, אבל ישנה השגה אחרת מעליה, גבוהה יותר.

      כשאני קורא את דבריו של אנאדי, אני מזהה בהם ערבוב ותרכובת של תורות שונות, הן מבחינת הפרקטיקות שלו והן מן הבחינה המטאפיזית פילוסופית: קורט של אדוואיטה עם מיסטיקה נוצרית, קצת מדיטציות טאואיסטיות, גם בודהיזם וזן-בודהיזם – מן ערבוביה שכזו, ומאחדת את כל אלה היא תפישתו את האלוהות והעצמיות – הנמוכה והגבוהה יותר – תפישות שבאמת אין בהן שום חדש שכן הן מאפיינות מובהקות הן של התורות ההודיות הקלאסיות ושל מיסטיקות מונותאיסטיות של נצרות, יהדות ואולי גם איסלאם.

      פעם הבאה אשמח אם תמקד אותי מההתחלה היכן למצוא את מה שאתה רוצה שאתייחס אליו . זה יקל עליי מאוד 🙂

      שלמה

      אהבתי

      • עמרי permalink

        שלמה שלום, תודה על התגובה. מכיוון שזה בלוג שעוסק בבודהיזם ופחות בזרמים רוחניים אחרים, או במורים עכשוויים, שאינם בודהיסטים, נראה לי נכון להסתכל על הדיון מנקודת מוצא בודהיסטית. כשלעצמי, אני רואה את הלימוד של אנאדי אחרת ממך.
        בכל אופן, הייתי שמח לדעת מה עמדתך בעניין עמדת הבודהה לגבי קיומו או אי קיומו של אני. אמנם הבודהה סרב לאשר את אי קיומו, אולם התחושה המצטברת (רק שלי?) היא של שלילת אני. האם הדיון בכך אכן שלילי מיסודו ומהווה הצמדות? בעיני, מדובר בהונאה עצמית: אי אפשר להיפטר מדיון פנימי בשאלה זו. היא הלא המקור לעצם קיומנו וגם המוטיבציה לכניסה לנתיב רוחני. ובכלל, תחושת האני היא מה שמבדיל בין יצור פרימיטיבי למפותח יותר, בכל עולם הטבע. לאדם כיצור מפותח יש תחושת אני מורכבת ביותר ועשוייה רמות ושכבות שונות. האם התפתחות רוחנית אינה שקולה להתפתחות ועידון של תחושת האני, מאני גס, מזוהה עם המציאות האובייקטיבית (אגו) מחשבות ותחושות, לאני סובייקטיווי? כמובן, הצמדות לאגו היא שלילית. אולם האם ניתן להתכחש אפילו לאגו, כחלק מהאני (שיש להתמיר אותו ולחוות אותו מתוך החלקים העמוקים יותר)? בעיני, בחינה ולימוד של תחושת האני היא תמצית המסע הרוחני.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

%d בלוגרים אהבו את זה: