דילוג לתוכן

המדיטציה על קצה המזלג בצָ'אן-בודהיזם

ספטמבר 29, 2018

בכדי להבין את המדיטציות בצ'אן ואיך מתרגלים אותן יש להבין שני עקרונות המונחים בבסיס התיאורטי שלהן, ובהתאם לו הם גם מנחים את התרגול שלהן בפועל. עקרונות אלה, יש לציין, הם בדיוק אותם עקרונות שמונחים בבסיס כל סוגי טכניקות המדיטציה המתורגלות באסכולות השונות של המהאיאנה, ולא רק של הצ'אן, שהיא כמובן אסכולה בודהיסטית-מהאיאנית, וגם אחת מן הגדולות שבהן. העיקרון ראשון מבטא הבנה מסוימת של טבעה של תודעתנו; העיקרון השני מבטא באופן מעשי את ההבנה של העיקרון הראשון, כלומר את הדרך בה יש ליישם את טכניקת המדיטציה.

על-פי העיקרון הראשון, יש שני היבטים יסודיים לתודעה: ההיבט האחד הוא התודעה כזרם של מחשבות נודדות (באנגליתdiscursive mind, wandering thoughts), כלומר, מחשבות הנודדות מנושא לנושא ומדבר לדבר; הן תמיד חסרות מנוחה ותמיד בפטפוט פנימי בלתי פוסק של מילים, חלומות בהקיץ, תגובתיות רגשית ושכלית, חשיבה לוגית, תכנון תוכניות וכד'. זהו מצב תודעתנו הרגיל ועמו אנחנו מזוהים לחלוטין. אנו כל כך מזוהים עם מצב תודעה זה, שהוא זה שאותו אנו מגדירים כ"אנחנו" ו"עצמנו".

ההיבט השני של התודעה היא התודעה כנוכחות ערנית ומודעת, עוד לפני שמתהוות בה מחשבות הנודדות. זוהי התודעה במצבה כמודעות טהורה, ובספרות הבודהיסטית המתורגמת או הנכתבת באנגלית היא מכונה במילים pure awareness, pure mind, nature of mind וכדומה.

כמו כן, בדימוי נפוץ בספרות המהאיאנית הקלאסית, היחס בין היבט התודעה כזרם מחשבות נודדות לבין התודעה במצבה הטהור הוא כשל הגלים לים שמתוכו הם עולים ואליו הם חוזרים, בו הם מתמזגים וחוזר חלילה: המחשבות הנודדות הן כמו הגלים ואילו התודעה במצבה הטהור היא כמו הים לפני שעלו בו הגלים. בשני דימויים אחרים הנפוצים בחוגי הצ'אן הלקוחים מן הסוטרה המהאיאנית סוּרַנגַמָה, המחשבות הנודדות משולות לאבק והתודעה כמודעות טהורה (לפני שעלתה בה כל מחשבה) משולה לחלל בו נע האבק; או, המחשבות הנודדות משולות לאורחים שבאים והולכים ואילו המודעות הטהורה (לפני שעלתה בה כל מחשבה) משולה לבעל-אכסניה (המארח שתמיד נשאר במקומו להבדיל מהאורחים שבאים והולכים). מכאן בא השיעור הכל כך חשוב של הצ'אן בו המודט המתחיל מתבקש ללמוד ולדעת להבחין בין התודעה כזרם של מחשבות נודדות לבין התודעה כמודעות טהורה.

שלב מקדים בתרגול המדיטציה בצ'אן הוא אימון תשומת הלב והמודעות בשָמַטהָה/סַמָאדהִי, כלומר במיקוד מתמיד ויציב לאורך זמן באובייקט אחד בלבד. טכניקות המדיטציה המיועדות לכך הן ספירת נשימות, תשומת לב ומודעות לנשימה ללא ספירת נשימות, שינון של מנטרה (טכניקה הלקוחה ממסורת "הארץ הטהורה") ומיקוד בנקודה שנמצאת שתי אצבעות מתחת לטבור (נקראת בסינית צִ'יהָאי – ים האנרגיה), טכניקת מדיטציה הלקוחה מן המסורות הטאואיסטיות.

כל טכניקות המדיטציה שתיארתי בתמצות רב למעלה מתורגלות גם במסורות בודהיסטיות אחרות שאינו צ'אן, אולם שתי טכניקות המדיטציה הבאות הן "צ'אניות" ממש. הראשונה היא טכניקת מדיטציה שייחודית לחלוטין למסורת הצ’אן ואין דומה לה באף אחת מן המסורות הבודהיסטיות האחרות. טכניקת המדיטציה השנייה דומה לשתי טכניקות מדיטציה הנהוגות בווג'רהיאנה (מפורסם כ"בודהיזם-טיבטי) שהן המַהָאמוּדרָא (החותם הגדול) והדְזוֹגצֶ'ן (ההשלמה או ההגשמה הגדולה).

באופן כללי ניתן לומר שכל אחת מטכניקות המדיטציה הללו מייצגות את שתי אסכולות הצ’אן העיקריות שנשתמרו עד ימינו, והן הלִינגִ'י (יפנית: רִינזָאי) והקָאוֹדוּנג (יפנית: סוֹטוֹ).

טכניקת המדיטציה של אסכולת הלינג'י היא טכניקת "ראש המחשבה" (או ראש המשפט; סינית: ח'וּוָאטוֹ) וטכניקת המדיטציה של הקאודונג היא המוֹצָ'אוֹ, ה"הארה הדוממת" (מלשון "להאיר", כמו בלהאיר חדר שהיה חשוך קודם לכן ולא מלשון "הארה" במובן של התעוררות, המטרה העילאית של כל האסכולות הבודהיסטיות).

1. הרחבה ופירוט של טכניקת המדיטציה של ראש המחשבה (או ראש המשפט או המשפט הקריטי):

המורה בוחר נושא מתוך הכתבים הבודהיסטים ושואל עליו שאלה, או ממציא לתלמיד שאלה שנוגעת באופן מיוחד וחשוב מאוד לחייו. השאלה עצמה חייבת להיות בעלת אופי שמתקיל את מה שלמד התלמיד או את תהליך החשיבה הראציונלי שלו. לדוגמה: בקואן הראשון בקובץ הקואנים הידוע "המחסום ללא שער", תלמיד ניגש אל המורה זָ'אוֹז'וּ (יפנית: ג'וֹשוּ) ושואל: "האם לכלב יש טבע של בודהה?" ז'אוז'ו ענה: "ווּ." (סינית: לא, ריק, אין; יפנית: מוּ). בכל דרשותיו הבודהה מצהיר שלכל היצורים החיים יש טבע של בודהה, כלומר לכל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל יש את האפשרות להתעורר ולהפוך לבודהה בעצמם, ואת זה בדיוק למד התלמיד. למה אם כן אומר המורה את ההיפך הגמור? באופן כזה לימודו והגיונו של התלמיד מאותגרים, ועליו לחקור את תשובתו של ז'אוזו' ("מה זה וו?") עד שיימצא לה תשובה שלא תבוא מהגיונו או ממה שלמד (שהם ההיבט הדיסקורסיבי של התודעה), אלא ממעמקיי הווייתו, מתוך תודעתו הטהורה.

המודט מעלה את השאלה שוב ושוב בתודעתו בנחישות ובהתמדה, כשהוא עושה זאת מתוך מצב של חקירה ושל רצון כן ואמתי למצוא תשובה לשאלה. הוא מפנה את מבטו ואת הקשב שלו פנימה, אל "המקום" בתודעתו או אל נקודת הזמן בה השאלה מתהווה. התודעה לפני שהשאלה עולה (כמחשבה בתודעה) נקראת "ראש המחשבה" או "ראש המשפט". לאחר שהשאלה/מחשבה כבר עלתה, התודעה במצב זה נקראת "זנב המחשבה (או המשפט)". בחזרה על השאלה ללא הפסק, המודט ממקד את כל תשומת לבו ומצמצם את כל מחשבותיו רק למחשבה אחת, והיא השאלה. כשבכל זאת מופיעות מחשבות אחרות, הוא מניח להן וממהר למקד את תשומת לבו חזרה בשאלה. כל התשובות האפשריות לשאלה שמופיעות בתודעתו של המודט הן בבחינת מחשבות נודדות (דיסקורסיביות) שעל המודט להניח להן או לפלס בעדן באמצעות מיקוד תשומת לבו חזרה בשאלה, כאילו היה מפלס את דרכו ביער צפוף עם מַצֶ'טָה (בדימוי בודהיסטי מפורסם – עם חרב היהלום של הבודהיסטווה של החוכמה, מנג'ושרי). עם הזמן נוצר אצל המודט ספק שהולך ומתעצם לגבי השאלה (בטרמינולוגיה של הצ’אן מצב זה נקרא כדור הספק). המודט ממשיך ומתיש את הראציונל שלו עם השאלה עד שלבסוף זרם המחשבות הדיסקורסיביות שלו נעצר, כדור הספק הגדול מתנפץ, וזוהי ההתעוררות הראשונה בה המודט חווה בידיעה ישירה את טבעה האמתי של תודעתו.

המודט צריך להיות קשוב למידת המיקוד שלו ולכוונן אותו בכל עת שצריך: אם הוא חש שהמיקוד שלו מתרופף, הוא "מהדק" אותו; אם הוא חש שהמיקוד גורם לתחושת כיווץ או התקשחות, עליו להרפות אותו. את המדיטציה הזו (ולמען האמת דבר זה נכון לפי כל המסורות והאסכולות הבודהיסטיות), יש לתרגל בכל תנוחה גוף שהיא ובכל מצב שהוא במשך חיי היום יום. כשהמיומנות של המודט משתכללת הוא מחלק את תשומת לבו בין השאלה ובין המשימה אותה הוא מבצע, בדומה לאם העוזבת את תינוקה במיטתו כדי להכין לו אוכל, אבל לרגע אחד אין היא נוטשת אותו במחשבתה.

לרוב בני האדם העבודה עם טכניקת מדיטציה זו והגשמת פירותיה (כמו גם עם מדיטציות אחרות בבודהיזם) היא תרגול רב שנים. אל לו למודט לקוות לתוצאות מהירות. טוב יהיה אם תוך כדי אימונו במדיטציה זו (ושוב, הדבר נכון גם לגבי כל המדיטציות האחרות בבודהיזם), ינטוש כל ציפייה להשגת מטרה כזו או אחרת.

2. הרחבה ופירוט של טכניקת הצ'אן של ההארה הדוממת:

בטכניקה זו המודט מביא את תודעתו למצב של ריכוז, ערנות ובהירות ללא שום מושא (אובייקט) מדיטציה כלשהוא (כמנח או תמיכה). הוא מאפשר למרחב התפישה של המודעות את הבהירות והערנות כדי להתבונן בכל אירוע והתרחשות פנימיים וחיצוניים, ובהיזון החוזר ביניהם (פידבק). המילה "הארה" מתארת את יכולתו של המודט לראות את התהליכים המתרחשים בתודעתו שברגיל הם מתחת לסף המודעות שלו, כלומר "באפלה". המילה "דוממת" מתייחסת לתשומת לבו הממוקדת של המודט שאינה נסחפת ונלכדת בתהליכים המנטליים בהם הוא מתבונן ושעימם הוא אינו מזדהה.

קושיה הגדול של טכניקה זו הוא בפשטותה הרבה. מעט מאוד אנשים מסוגלים לתרגל מדיטציה זו ללא אימון מספק בטכניקות משקיטות-תודעה (כמו ספירת נשימות, התבוננות בנשימה וכד'). כמו במדיטציה הקודמת, על המודט לתרגל את המדיטציה הזו בכל תנוחה ומצב, וכנ"ל גם לגבי נטישת הרעיונות על השגת מטרות ותוצאות.

הערות: תמיד המודט מתחיל לרכוש את מיומנותו במדיטציות אלו כשהוא בתנוחת ישיבה. החשוב בישיבה הוא גב ישר (ללא מתח מיותר), ידיו של המודט מונחות על רגליו כשכף יד אחת מונחת בתוך השנייה והאגודלים של שתי הידיים נוגעים האחד בקצהו של השני. הראש מאוזן, הסנטר מוכנס מעט פנימה אל כיוון הגרון, העיניים פקוחות למחצה כשהמבט מוטה בכ-45 מעלות למטה והעיניים מתבוננות בקצות שדה הראייה (כלומר אינן ממוקדות בשום דבר במיוחד), או ממוקדות בנקודה אחת מולו על הרצפה, או ממוקדות בקצה האף, או עצומות לחלוטין. (על המודט לבדוק ולנסות את הטוב לו ביותר מבין ארבע האפשרויות הללו, אם כי באופן מסורתי אף-פעם לא עוצמים את העיניים לגמרי אלא תמיד משאירים אותן פקוחות למחצה).

כל מדיטציה בישיבה תתחיל כשהמודט מרפה את גופו מקודקוד הראש ועד בהונות כפות הרגליים. לאחר מכן יתבונן בנשימתו זמן מה (עד שירגיש שתודעתו בהירה וערנית די הצורך כדי שיוכל להמשיך עם טכניקת המדיטציה אותה בחר), ולאחר מכן יתמקד בטכניקה עצמה.

מונחון צ'אן/זן קטן

צ’אן. (סנסקריט: דְהִיָאנָה; סינית: צ`אן; קוריאנית: סוּן; ווייטנאמית: תְה`יֵאן; ביפנית: זן) פירושה המילולי הוא מדיטציה, התבוננות, השתקעות (של התודעה אל תוך עצמה במדיטציה), התמזגות או היספגות במושא המדיטציה. בהרחבה הצ’אן הוא שמה של אסכולה בודהיסטית ששמה לה את התרגול המדיטטיבי כתרגול עיקרי שלה. עם התפתחותו של הצ’אן בסין גם מרחב משמעויותיה של המילה צ’אן גדל, והיא הפכה למילה נרדפת לתודעה, להתעוררות, להארה, לתודעה משוחררת ולמוחלט (יהיה אשר יהיה) בכבודו ובעצמו.

זָא-זֶן (סינית: דְזוּ-צָ'אן). זא – ישיבה, זן – מדיטציה. יחד זאזן היא מדיטציה בישיבה. למעשה זאזן הוא כינוי גנרי לכל סוגי התרגול של מדיטציה בישיבה. עפ"י הוּאִי-נֶנג הפטריארך השישי של הצ'אן/זן בסין, אין שום קשר בין הזאזן לתנוחת הגוף הפיזי אלא רק למצב התודעה: כשהתודעה "מתיישבת", כלומר הופכת לדוממת ונחה, זהו זא; כשהתודעה מתבוננת, זהו זן.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה.

מסעות מסוגים שונים

%d בלוגרים אהבו את זה: