דילוג לתוכן

לזכרו של מורה וחכם הצ'אן שיפו שנג ין

פברואר 14, 2019


אני לא טוב בתאריכים של שום דבר: לא ימי הולדת, לא ימי זיכרון, לא ימי פטירה ולא חגים. בכל זאת היום הופיעה בפיד שלי בפייסבוק הודעה שמציינת שהיום במנזרים ובמרכזי הצ'אן של שיפו מציינים את מותו ועורכים טקסים לזכרו. בשנת 2009 כששמעתי מתור מבית בהאוונא על פטירתו מן העולם, כתבתי בבלוג ישן שלי פוסט לזיכרו, ואותו אני מעלה לכאן:

"Shlumu, here is Shlumu," אני שומע קול חלוש ורועד מאחורי. אני מסתובב על עקביי לאחור, ולמראה הדמות הדקה והגבוהה, חיוורת ועטויה גלימה חומה, המתח וההתרגשות שאחזו בי בימים האחרונים נשטפים ממני בבת-אחת כמים שפתחו להם את הסכר. דמעות מתגלגלות על לחיי ואני מוחט את אפי בניסיון לעצור אותן. שרירי רגלי נתרפו וברכיי החלו לרעוד. לבי נפתח והתרחב, ומוחי שהיה כבד עליי בימים האחרונים הפך לחלל.

יום קודם לכן עשיתי משהו ששנים כבר איני עושה, ושגם היום רק לעיתים נדירות ביותר אעשה אותו: הלכתי לבָּר שליד ביתי ושתיתי לשכרה. שניים או שלושה בקבוקי בירה הספיקו לי כדי שיעשו את שלהם. המוסיקה פעמה בחזי, ועשן הסיגריות שרף את עיניי. ראשי היה סחרחר ולאחר כשעה, אולי קצת יותר, יצאתי מן הבר מתנדנד ובוכה את דרכי הביתה. אני בוכה, כי חודשים של משא-ומתן מוזר ומתיש התנהל ביני לבין מזכירתו של שֶנְג-יֶן. אני בוכה, בזכרי את התקופה המופלאה בה שהיתי במרכז הצ'אן שלו. אני בוכה, משום שלא האמנתי שאראה את שִיפוּ (סינית: מורה-אבא, כפי שכונה בפי אוהביו-תלמידיו) שֶנְג-יֶן שוב בחיי אלה. אני בוכה, כי מחר יקרה הבלתי-יאומן מבחינתי: אפגוש אותו שוב. ולא סתם אפגוש אותו, אלא גם אקח אותו לשיחת דהרמה פומבית בארצי שלי, דבר שחלמתי לעשות מן הפעם הראשונה בה פגשתי בו, הפעם הראשונה בה פגשתי את מורה-הצ'אן שֶנְג-יֶן.

את שיפו שֶנְג-יֶן פגשתי לראשונה בשנת 97` של המאה הקודמת דרך ספרו הנהדר Getting the Buddha Mind, ובשנת 99` עשיתי עמו את ריטריט הצ'אן הארוך הראשון שלי. כחצי שנה מאוחר יותר הגעתי אל מרכז הצ'אן שלו במדינת ניו-יורק בו שהיתי כחצי שנה, עד כחודש או חודשיים שלאחרי תחילת שנת 2000. רבות, רבות עד מאוד למדתי מן האיש המופלא הזה, שתמיד היה נדמה לי כישות שאינה מן העולם הזה. כיבדתי ואהבתי אותו. לעיתים גם רגזתי וקצפתי עליו, בשל קשיים שונים ומשונים (בעיקר משונים) שנוכחותו ודרך לימודו הציבו בפניי. כאבי ברכיים ומדיטציות עמוקות היו מנת חלקי במשך החודשים בהם שהיתי אצלו, בריטריטים הארוכים שהנחה, בהאזנה לדרשותיו ושיחותיו. עיניו היו חריצים אפלים של נצח, ותחת החיוך ששכן כמעט קבע על שפתיו שכנה קשיחות מאין כמוה. המנעד של שיחותיו ודרשותיו היה גדול: משיחות ודרשות פשוטות, כאילו דיבר בפני קהל ילדים, ועד לשיחות ודרשות עמוקות, דקות בעידונן, כמעט בלתי נתפשות. פעמים היה נדמה לי שהוא יהיר ומתנשא, בעל מניירות של סלב וכוכב פופ, ופעמים אחרות תבונתו הייתה חודרת עד מח העצם. פעמים רבות היה מלא בחוש הומור משובב נפש, פעמים אחרות היה חמוּר וקשוח. אולם בכל צורה שנהג, ובכל צורה בה הרגשתי כלפיו, מאחורי כל אלה חשתי בשיפו משהו שהיה שרוי בו כל הזמן, משהו שלא חשתי בשום אדם שפגשתי קודם לכן. והמשהו הזה הוא החופש.

אני רואה את שיפו עומד במרכזה של פמליה קטנה של אנשים: שתי נזירות, שני צלמים, והמתורגמנית שלו, רֶבֶּקָה. אני ממהר אליהם, ורבקה אומרת לי להמתין חצי שעה עד ששיפו יירד שוב מחדרו. הוא רוצה לנוח. הם עולים למעלה לחדריהם, ואני ממתין בלובי של האכסניה בה הם שוהים. האכסניה בירושלים ואנחנו עומדים ליסוע לתל-אביב. אני מתקשר לנהג המונית שהזמנתי כדי לוודא שיגיע בזמן. חצי השעה עברה, ושיפו ופמליתו ירדו אל הלובי. המונית הגיעה וכולנו נדחסים אל תוכה. שיפו מתיישב מאחורי הנהג ומזמין אותי לשבת במושב המקביל לו בצידה הימני של המונית. הוא משלב את רגליו ומניע בעדינות את החרוזים שבמָאלָה (מחרוזת המנטרות) שלו. הוא מפנה אליי את מבטו ואומר בחיוך, "מעולם לא תיארתי שאראה אותך שוב" ואני עונה "גם אני לא." הוא מסובב את פניו מעליי ומביט בנופים החולפים על פנינו במהירות. לאחר כמה דקות הוא פונה אליי שוב ושואל "על מה תרצה שאדבר הערב?" "שיפו," אני עונה וממשיך, "אשמח אם במקום שתדבר על הזן שבחיי היום-יום, כמו שכולם עושים, תדבר על הדברים העמוקים שבזן. אתה לא יודע," הוספתי ואמרתי, "בארץ יש לנו כבר זן. זן יפני, זן קוריאני. וכולם כמעט מדברים על אותו הדבר. זן בחיי היום-יום. אבל את הזן הסיני שהוא המקור, אין לנו פה. לימוד רציני, מעמיק, אודות מדיטציית הזן של החוּאָ-ט`וֹ (סינית: ראש המחשבה, התודעה לפני שמחשבה נהגית בה), או הדרכות מדויקות של מדיטצית ההארה הדוממת (בשפה סינית מוּ- צָ`אוֹ, המקבילה הסינית למה שמוכר בסוטו-זן היפני כשיקנטאזה, `רק לשבת`) מעולם לא נשמעו בישראל. גם אודות חמש הדרגות של טוּנְג-שָאן (חמשה מצבי תודעה שונים הידועים גם כיחסים בין האורח למארח, או בין הנסיך לשר) אף אחד לא שמע כאן." שיפו מחייך ואומר "נראה. אתה יודע," הוא ממשיך לחייך "כשהתה הסיני יובא לקוריאה וליפן, טעמו הידלל." שיפו פונה לאחור ואומר משהו בסינית למתורגמנית שלו. רבקה מבקשת ממני שנפסיק את שיחתנו כדי שהוא יוכל שוב לנוח עד שנגיע לתל-אביב. דממה משתררת בחלל המונית. מעולם לא ראיתי אדם שנח כפי ששיפו נח. הוא לא נשען על המושב וריווח את תנוחתו כפי שמרבית האנשים עושים כשהם רוצים לנוח. הוא פשוט הפסיק לדבר. יכולתי לחוש איך כולו מתרפה ואיך רשמי שיחתנו שוחררו ממחשבתו. זו הפעם הראשונה מכל הפעמים בהם שהיתי במחיצתו בה הייתי קרוב אליו כל כך ולחוש את עוצמתו השקטה.

השנה היא שנת 2003 והחודש הוא חודש דצמבר. הגענו לבית-בהאוונא בתל-אביב ושם נשא שיפו את דרשתו. הוא נענה לבקשתי, ודיבר אודות כל הנושאים שהעליתי בפניו. זו הייתה אחת מהמעולות שבדרשותיו. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את שיפו בחיים.

שיפו חזר לטאיוואן ולארה"ב. בשנים שלאחר מכן בריאותו הידרדרה והוא נזקק לדיאליזה בשל כליותיו החולות. את ההודעה על פטירתו מן העולם קיבלתי בשיחת טלפון ביום שלאחריה מתוֹר, שהיא ובן זוגה איתמר הקימו את בית-בהאוונא, ושבבית זה הם אפשרו בנדיבותם את שיחת הדהרמה הפומבית הראשונה, והיחידה, ששיפו שֶנְג-יֶן נשא בישראל. כשאני שומע אודות פטירתו לבי גואה ודמעות נקוות בעיניי.

הייה שלום שיפו, הייה שלום. אם תרצה, ולא יהיה קשה עליך הדבר, היוולד ביננו שוב. עדיין יש מספיק אנשים בעולם שיודעים להעריך את טיבו של התה הסיני שלך ושכמוני, ישמחו לשתות ממנו לרוויה שוב.

זוהי צוואתו ושיר המוות של שיפו שנג-ין:

What I am unable to accomplish in this lifetime, I vow to push forward through countless future lives; What I am unable to accomplish personally, I pray for everyone to join forces to promote

Busy with nothing, growing old.
Within emptiness, weeping, laughing.
Intrinsically, there is no "I."
Life and death, thus cast aside. ~ Venerable Master Sheng Yen

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה.

מסעות מסוגים שונים

%d בלוגרים אהבו את זה: