דילוג לתוכן

היצמדות – מאת אג'אהן ברהם (אג'אהן בְּרָהְמָהוַסמוֹ)

תרגום לעברית: שלמה ש. שפרינגר (אוּפָּאסַקָה שָאנטִיפָּארמִיטָא)
(ההערות בסוגריים והגרשיים הן שלי אלא אם צויין אחרת)

הקדמה

פלא-פלאים הוא שתלמידי הבודהיזם המערביים מצליחים במהירות כה רבה להשיג נון-אטצ'מנט ולהרגיש "משוחררים". במיוחד מה שהם משחררים את עצמם ממנו הוא אך ורק הבודהיזם שאותו גילו לא מזמן בחיפושם אחר משמעות לחייהם (או נכון יותר לומר – בחיפושם אחר סיפור טוב יותר שמספר מהי "משמעות החיים", במקום שיעניקו לעצמם אחת כזו). כך הם "משתחררים" ו"לא ניצמדים" לבודהיזם ולרעיונותיו, אבל ממשיכים להיצמד בחוזקה לכל דבר אחר וגם לאי-היצמדותם המדומה לבודהיזם. הם יאכלו 'תראש לכל מי שיהין ויעז לבקר את השקפותיהם והבנותיהם השגויות על הבודהיזם ורעיונותיו בטענות מופרכות כשהם מאשימים את המבקר ב"שיפוטיות" ו"היצמדויות". כמו בפתגם הידוע, הם גמל שלא רואה את הדבשת של עצמו. גרוע מכך, הם מבססים השקפות שגויות על הבנות חלקיות ושגויות של דברים שמעולם לא ביררו די צרכם, ושאותם למדו באופן מועט ובלתי מספק.

רבות מן הטעויות שלנו נעוצות במידע חלקי ו/או שגוי ובלימוד לקוי של התחום בו אנו מתעניינים. דבר זה נכון לגבי תחומים רבים ושונים ולא רק בתחום הבודהיזם; אנחנו לומדים מעט, מייצרים הרבה דעות והשקפות על סמך המעט שלמדנו, ועומדים על רגלינו האחוריות אם מישהו מעז לקרוא עליהן תיגר. ברשימה זו אג'האן ברהם מיידע אותנו במשמעויותיה המדוייקות של המילה בשפת פאלי "אוּפָּאדָאנָה". הוא מסביר לנו מהן האופאדנות שאותן יש לנטוש ומהן האופאדאנות שלהן נזדקק כדי ללכת בדרך אל השחרור וההתעוררות עד תומה, למי שכמובן מעוניין בכך. כל דבריו של אג'האן ברהם נסמכים כמובן על שיעוריו של המבורך בעצמו, הבודהה.

——————————————————————————————————————————

"היצמדות" – מאת אג'האן ברהם

תרגום לעברית: שלמה ש. שפרינגר (אוּפָּאסַקָה שָאנטִיפָּארמִיטָא)
(ההערות בסוגריים והגרשיים הן שלי אלא אם צויין אחרת)

קרוב לוודאי שהמונח הכי פחות מובן אצל תלמידים מערביים של בודהיזם הוא מה שמתורגם בדרך כלל כ"היצמדות".
יותר מדי אנשים הכניסו לעצמם לראש שאסור להם להיצמד לדבר. רבים הם הפסאודו-בודהיסטים מולכי-השולל המבקרים את אלה שחיים את חייהם עפ"י כללי המוסר והאתיקה שלימד הבודהה בכך שהם "ניצמדים" לכללים, ומשבחים התנהגות לא מוסרית כסימן של חוכמה עמוקה. בֶּעְע! ובמעגלים בודהיסטיים מסורתיים, אחרים זורעים פחד מפני תרגול של מדיטציה עמוקה בטענה המוטעית ש(בסופו של דבר) תהיה זו רק היצמדות לגְ'הָאנוֹת (מצבי תודעה מדיטטיביים גבוהים). כל זה כבר הלך רחוק מדי. אולי שיא הכזב היה כשרג'ניש (אושו) הצהיר "אני כל כך לא ניצמד, שאפילו לאי-היצמדות אני לא ניצמד". כך כלאחר-יד הוא פטר את עצמו מכל התנהגויותיו הקיצוניות והחריגות.

המילה בשפת פאלי בה אנו עוסקים היא אוּפָּאדָאנָה (upadana), ומשמעותה המילולית היא 'לקחת' (וגם: לתפוס, לאחוז, להיצמד או ללפות). באופן רגיל מפרשים את המילה כ'דלק' שמזין ומשמר תהליך, כמו (למשל) השמן במנורה שמשמש כדלק/אופאדאנה ללהבה. כמו כן המילה מתייחסת לטַנְהָא, צמא (מילה שמתורגמת לעברית כ"השתוקקות" ולאנגלית כ "craving", והיא הסיבה לסבל עפ"י האמת האצילה השנייה מבין ארבע האמיתות האצילות). למשל, השתוקקות היא זו שגורמת לנו להושיט יד אל ספל קפה טעים, ואופאדאנה היא לקיחת הספל ואחיזתו. אפילו אם נדמה לכם שתוכלו בקלות לשחרר ולהניח את הספל בחזרה, ולמרות שכף ידכם אינה מודבקת בחוזקה לספל, זוהי עדיין אופאדאנה. הלקיחה של הספל והאחיזה בו כבר התרחשו.

למזלנו, לא כל סוגי האופאדאנה הם "לא בודהיסטיים". הבודהה סיווג את האופאדאנות אך ורק לארבעה סוגים: 1. 'לקיחה' ואחיזה
ב- (או היצמדות ל-) חמשת החושים; 2. 'לקיחה' ואחיזה ב- (או היצמדות ל-) השקפות שגויות; 3. 'לקיחה' ואחיזה ב- (או היצמדות ל-) רעיון שאפשר להגשים את השחרור באמצעות טקסים שונים ו-4. 'לקיחה' ואחיזה ב- (או היצמדות ל-) 'אני', 'עצמי' ו'שלי'. ישנם עוד הרבה דברים אחרים שאפשר לקחת ולאחוז בהם או להיצמד אליהם, אבל הנקודה היא שרק ארבעת סוגי האופאדאנה האלו מובילים ללידה מחדש, להתהוות של קיום נוסף בעתיד ולסבל נוסף, ורק מארבע היאחזויות/היצמדויות אלה עלינו להימנע.

לכן לקיחת האימון בחמלה, לקיחת חמשת כללי המוסר והאתיקה (פנצ'ה-סילה) או לקיחת הכללים הנוספים של הנזירים או הנזירות ולקיחת תרגול המדיטציה, אינן פעילויות "לא-בודהיסטיות". הרפיית הידיים וההרתעה מהם כ"היאחזויות והיצמדויות" היא רמייה והולכת שולל. שמירה על חמשת כללי הסילה היא למעשה הרפייה ושחרור מן התשוקות הגסות כגון תאווה, חמדנות ואלימות. אימון בחמלה הוא הרפייה ושחרור מאגוצנטריות, ואימון במדיטציה הוא הרפייה ושחרור מהעבר, מהעתיד, ממחשבות ומעוד הרבה דברים אחרים.

השגת הג'האנה אינה אלא רק הרפייה ושחרור מחמשת החושים כדי לאפשר כניסה אל התודעה. נִיבָּאנָה היא ההרפייה והשחרור המוחלטים פעם אחת ולתמיד מחמדנות, שנאה/טינה ובורות/אשלייה שהם זרעי ההתהוות והלידה מחדש, והפריניבאנה (הנירוואנה שלאחר מות הגוף) היא הרפייה ושחרור מוחלטים מן הגוף והתודעה (חמשת המקבצים/מצרפים שהם: 1. גוף/צורה; 2. תחושות/הרגשות; 3. תפישה; 4. דפוסים מנטליים; 5. תודעה/הכרה). זוהי טעות לחשוב שמי מן השלבים הללו של הרפייה ושחרור הוא סוג של היאחזות והיצמדות.

הדרך היא כמו סולם: אוחזים בשלב שמעל ומשחררים את זה שמתחת כדי לטפס מעלה. כך מייד השלב שקודם לכן אחזנו בו הוא זה שכרגע אנחנו עומדים עליו. עכשיו זהו הזמן להרפות ולהשתחרר מהשלב הזה ולאחוז בשלב גבוה יותר, אם אנחנו רוצים להמשיך לטפס הלאה. אם התלמיד אף-פעם לא יאחז בדבר, הוא יישאר טיפש מן הבחינה הרוחנית.

לאלה שהם חסרי חוכמה, פעמים רבות הם יידמו הרפייה ושחרור כהיאחזויות או היצמדויות. למשל, ציפור העומדת בלילה על ענף של עץ נראית כאילו היא נאחזת בו בחוזקה, אולם למעשה היא הרפתה ושחררה לחלוטין, ונרדמה לגמרי. כשהציפור משחררת את השרירים סביב הטפרים, הם מתחילים להתרפות ונסגרים סביב הענף. ככל שהיא מרפה יותר, כך הטפרים נסגרים סביב הענף בחוזקה גדולה יותר. זוהי הסיבה מדוע לא תראו אף-פעם ציפור שנופלת מן הענף עליו היא נמצאת אפילו כשהיא ישנה. הדבר נראה כאילו היא נאחזת ונצמדת, אולם למעשה היא מרפה ומשחררת.

פעמים רבות הרפייה ושחרור מובילים לדממה. אינכם נעים מן המקום בו אתם נמצאים, וזוהי הסיבה מדוע נראה הדבר כהיאחזות או היצמדות. אז אל תיתנו לבודהיסטים בעלי כוונה טובה אבל עם הבנה שגויה לגמרי של אופאדאנה ושל היצמדות להרתיע אתכם ולרפות את ידיכם, אלא ללא פחד איחזו בכללים, באימון המדיטציה שלכם ובדרך אל השחרור וההתעוררות, שכן כל אלה יובילו אתכם בסופו של דבר אל הניבאנה.

קישור אל הרשימה של אג'אהן ברהם: http://www.dhammatalks.net/Books3/Ajahn_Brahm_Attachment.htm?fbclid=IwAR1zXtDG0GhJ7JjN_RA0RShvkwqd9S3ncLYrqNz1Dq4UOQjtV7R7Ga2r44s

מודעות פרסומת

מארה, התגלמות הרע עפ"י הבודהה-דהרמה

(מיועד לתלמידי הדהרמה בפרט, ולכל שאר המתעניינים בכלל)

מארה הוא האל-השד מגלם את כל מה שלא מיטיב, לא מועיל, ומה שמזיק. ההשקפה הבודהיסטית האותנטית היא שמארה הוא גם פנימי בנו וגם חיצוני לנו, ומכיוון שבאופן אישי אני אוהב גדול של אותנטיות ואוהב את הבודהיזם שלי אותנטי לגמרי 🙂, אני אוחז לחלוטין בהשקפה זו.

כמה דברים מעניינים אודות מארה:

למארה יש 3 בנות:
שמה בשפת פאלי של הבת הראשונה הוא טַנהָא, ופירוש שמה בעברית הוא ”צמא“. זוהי מילה שבדרך כלל מתורגמת לאנגלית כ craving ובעברית כ"השתוקקות". שמה של בתו השנייה בשפת פאלי הוא אַרַטִי, ובעברית ”סלידה“, ”אי-שביעות רצון“ ו“שעמום“. שמה של בתו השלישית של מארה בפאלי הוא רָאגָה, ומשמעותו בעברית היא ”זימה“, ”תאוותנות“ ו“תשוקה“ (מינית).

חישבו כמה פעמים שלוש בנותיו של מארה תוקפות אותנו במשך היום, ובמיוחד כשאנחנו מתכוונים ללמוד וליישם את הדהרמה בהיבטיה השונים, אם בטיפוח ושמירה של הסילה (כללי המוסר והאתיקה), אם אימון וטיפוח של השלמויות (10 או 6 האיכויות הטובות) או בתרגול המדיטציה.

יש 4 סוגים של מארה, או אפשר לומר שמארה מופיע ב-4 אופנים: 1. מארה של שלושת מצבי התודעה המזיקים (או שלושת הרעלים, שלושת שורשי הרע או שלוש השריפות) שהם א' חמדנות/תשוקה, ב' כעס/טינה וג' בורות/בערות; 2. מארה של המוות; 3. מארה של הקיום המותנה או של חמשת המקבצים (מצרפים) של ההיאחזות/היצמדות שהם: א׳ גוף/צורה; ב׳ תחושות/הרגשות; ג׳ תפישה; ד׳ דפוסים מנטליים ו-ה׳ תודעה/הכרה; 4. מארה כאל-שד השולט במישורי הקיום שבמימד החושני, או מימד התשוקה (כל מישורי הקיום נחלקים בין שלושה מימדים: מימד התשוקה, מימד הצורה ומימד האי-צורה).

זו הייתה רשימה קצרצרה על מארה 🙂

4×5 original

המדיטציה על קצה המזלג בצָ'אן-בודהיזם

בכדי להבין את המדיטציות בצ'אן ואיך מתרגלים אותן יש להבין שני עקרונות המונחים בבסיס התיאורטי שלהן, ובהתאם לו הם גם מנחים את התרגול שלהן בפועל. עקרונות אלה, יש לציין, הם בדיוק אותם עקרונות שמונחים בבסיס כל סוגי טכניקות המדיטציה המתורגלות באסכולות השונות של המהאיאנה, ולא רק של הצ'אן, שהיא כמובן אסכולה בודהיסטית-מהאיאנית, וגם אחת מן הגדולות שבהן. העיקרון ראשון מבטא הבנה מסוימת של טבעה של תודעתנו; העיקרון השני מבטא באופן מעשי את ההבנה של העיקרון הראשון, כלומר את הדרך בה יש ליישם את טכניקת המדיטציה.

על-פי העיקרון הראשון, יש שני היבטים יסודיים לתודעה: ההיבט האחד הוא התודעה כזרם של מחשבות נודדות (באנגליתdiscursive mind, wandering thoughts), כלומר, מחשבות הנודדות מנושא לנושא ומדבר לדבר; הן תמיד חסרות מנוחה ותמיד בפטפוט פנימי בלתי פוסק של מילים, חלומות בהקיץ, תגובתיות רגשית ושכלית, חשיבה לוגית, תכנון תוכניות וכד'. זהו מצב תודעתנו הרגיל ועמו אנחנו מזוהים לחלוטין. אנו כל כך מזוהים עם מצב תודעה זה, שהוא זה שאותו אנו מגדירים כ"אנחנו" ו"עצמנו".

ההיבט השני של התודעה היא התודעה כנוכחות ערנית ומודעת, עוד לפני שמתהוות בה מחשבות הנודדות. זוהי התודעה במצבה כמודעות טהורה, ובספרות הבודהיסטית המתורגמת או הנכתבת באנגלית היא מכונה במילים pure awareness, pure mind, nature of mind וכדומה.

כמו כן, בדימוי נפוץ בספרות המהאיאנית הקלאסית, היחס בין היבט התודעה כזרם מחשבות נודדות לבין התודעה במצבה הטהור הוא כשל הגלים לים שמתוכו הם עולים ואליו הם חוזרים, בו הם מתמזגים וחוזר חלילה: המחשבות הנודדות הן כמו הגלים ואילו התודעה במצבה הטהור היא כמו הים לפני שעלו בו הגלים. בשני דימויים אחרים הנפוצים בחוגי הצ'אן הלקוחים מן הסוטרה המהאיאנית סוּרַנגַמָה, המחשבות הנודדות משולות לאבק והתודעה כמודעות טהורה (לפני שעלתה בה כל מחשבה) משולה לחלל בו נע האבק; או, המחשבות הנודדות משולות לאורחים שבאים והולכים ואילו המודעות הטהורה (לפני שעלתה בה כל מחשבה) משולה לבעל-אכסניה (המארח שתמיד נשאר במקומו להבדיל מהאורחים שבאים והולכים). מכאן בא השיעור הכל כך חשוב של הצ'אן בו המודט המתחיל מתבקש ללמוד ולדעת להבחין בין התודעה כזרם של מחשבות נודדות לבין התודעה כמודעות טהורה.

שלב מקדים בתרגול המדיטציה בצ'אן הוא אימון תשומת הלב והמודעות בשָמַטהָה/סַמָאדהִי, כלומר במיקוד מתמיד ויציב לאורך זמן באובייקט אחד בלבד. טכניקות המדיטציה המיועדות לכך הן ספירת נשימות, תשומת לב ומודעות לנשימה ללא ספירת נשימות, שינון של מנטרה (טכניקה הלקוחה ממסורת "הארץ הטהורה") ומיקוד בנקודה שנמצאת שתי אצבעות מתחת לטבור (נקראת בסינית צִ'יהָאי – ים האנרגיה), טכניקת מדיטציה הלקוחה מן המסורות הטאואיסטיות.

כל טכניקות המדיטציה שתיארתי בתמצות רב למעלה מתורגלות גם במסורות בודהיסטיות אחרות שאינו צ'אן, אולם שתי טכניקות המדיטציה הבאות הן "צ'אניות" ממש. הראשונה היא טכניקת מדיטציה שייחודית לחלוטין למסורת הצ’אן ואין דומה לה באף אחת מן המסורות הבודהיסטיות האחרות. טכניקת המדיטציה השנייה דומה לשתי טכניקות מדיטציה הנהוגות בווג'רהיאנה (מפורסם כ"בודהיזם-טיבטי) שהן המַהָאמוּדרָא (החותם הגדול) והדְזוֹגצֶ'ן (ההשלמה או ההגשמה הגדולה).

באופן כללי ניתן לומר שכל אחת מטכניקות המדיטציה הללו מייצגות את שתי אסכולות הצ’אן העיקריות שנשתמרו עד ימינו, והן הלִינגִ'י (יפנית: רִינזָאי) והקָאוֹדוּנג (יפנית: סוֹטוֹ).

טכניקת המדיטציה של אסכולת הלינג'י היא טכניקת "ראש המחשבה" (או ראש המשפט; סינית: ח'וּוָאטוֹ) וטכניקת המדיטציה של הקאודונג היא המוֹצָ'אוֹ, ה"הארה הדוממת" (מלשון "להאיר", כמו בלהאיר חדר שהיה חשוך קודם לכן ולא מלשון "הארה" במובן של התעוררות, המטרה העילאית של כל האסכולות הבודהיסטיות).

1. הרחבה ופירוט של טכניקת המדיטציה של ראש המחשבה (או ראש המשפט או המשפט הקריטי):

המורה בוחר נושא מתוך הכתבים הבודהיסטים ושואל עליו שאלה, או ממציא לתלמיד שאלה שנוגעת באופן מיוחד וחשוב מאוד לחייו. השאלה עצמה חייבת להיות בעלת אופי שמתקיל את מה שלמד התלמיד או את תהליך החשיבה הראציונלי שלו. לדוגמה: בקואן הראשון בקובץ הקואנים הידוע "המחסום ללא שער", תלמיד ניגש אל המורה זָ'אוֹז'וּ (יפנית: ג'וֹשוּ) ושואל: "האם לכלב יש טבע של בודהה?" ז'אוז'ו ענה: "ווּ." (סינית: לא, ריק, אין; יפנית: מוּ). בכל דרשותיו הבודהה מצהיר שלכל היצורים החיים יש טבע של בודהה, כלומר לכל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל יש את האפשרות להתעורר ולהפוך לבודהה בעצמם, ואת זה בדיוק למד התלמיד. למה אם כן אומר המורה את ההיפך הגמור? באופן כזה לימודו והגיונו של התלמיד מאותגרים, ועליו לחקור את תשובתו של ז'אוזו' ("מה זה וו?") עד שיימצא לה תשובה שלא תבוא מהגיונו או ממה שלמד (שהם ההיבט הדיסקורסיבי של התודעה), אלא ממעמקיי הווייתו, מתוך תודעתו הטהורה.

המודט מעלה את השאלה שוב ושוב בתודעתו בנחישות ובהתמדה, כשהוא עושה זאת מתוך מצב של חקירה ושל רצון כן ואמתי למצוא תשובה לשאלה. הוא מפנה את מבטו ואת הקשב שלו פנימה, אל "המקום" בתודעתו או אל נקודת הזמן בה השאלה מתהווה. התודעה לפני שהשאלה עולה (כמחשבה בתודעה) נקראת "ראש המחשבה" או "ראש המשפט". לאחר שהשאלה/מחשבה כבר עלתה, התודעה במצב זה נקראת "זנב המחשבה (או המשפט)". בחזרה על השאלה ללא הפסק, המודט ממקד את כל תשומת לבו ומצמצם את כל מחשבותיו רק למחשבה אחת, והיא השאלה. כשבכל זאת מופיעות מחשבות אחרות, הוא מניח להן וממהר למקד את תשומת לבו חזרה בשאלה. כל התשובות האפשריות לשאלה שמופיעות בתודעתו של המודט הן בבחינת מחשבות נודדות (דיסקורסיביות) שעל המודט להניח להן או לפלס בעדן באמצעות מיקוד תשומת לבו חזרה בשאלה, כאילו היה מפלס את דרכו ביער צפוף עם מַצֶ'טָה (בדימוי בודהיסטי מפורסם – עם חרב היהלום של הבודהיסטווה של החוכמה, מנג'ושרי). עם הזמן נוצר אצל המודט ספק שהולך ומתעצם לגבי השאלה (בטרמינולוגיה של הצ’אן מצב זה נקרא כדור הספק). המודט ממשיך ומתיש את הראציונל שלו עם השאלה עד שלבסוף זרם המחשבות הדיסקורסיביות שלו נעצר, כדור הספק הגדול מתנפץ, וזוהי ההתעוררות הראשונה בה המודט חווה בידיעה ישירה את טבעה האמתי של תודעתו.

המודט צריך להיות קשוב למידת המיקוד שלו ולכוונן אותו בכל עת שצריך: אם הוא חש שהמיקוד שלו מתרופף, הוא "מהדק" אותו; אם הוא חש שהמיקוד גורם לתחושת כיווץ או התקשחות, עליו להרפות אותו. את המדיטציה הזו (ולמען האמת דבר זה נכון לפי כל המסורות והאסכולות הבודהיסטיות), יש לתרגל בכל תנוחה גוף שהיא ובכל מצב שהוא במשך חיי היום יום. כשהמיומנות של המודט משתכללת הוא מחלק את תשומת לבו בין השאלה ובין המשימה אותה הוא מבצע, בדומה לאם העוזבת את תינוקה במיטתו כדי להכין לו אוכל, אבל לרגע אחד אין היא נוטשת אותו במחשבתה.

לרוב בני האדם העבודה עם טכניקת מדיטציה זו והגשמת פירותיה (כמו גם עם מדיטציות אחרות בבודהיזם) היא תרגול רב שנים. אל לו למודט לקוות לתוצאות מהירות. טוב יהיה אם תוך כדי אימונו במדיטציה זו (ושוב, הדבר נכון גם לגבי כל המדיטציות האחרות בבודהיזם), ינטוש כל ציפייה להשגת מטרה כזו או אחרת.

2. הרחבה ופירוט של טכניקת הצ'אן של ההארה הדוממת:

בטכניקה זו המודט מביא את תודעתו למצב של ריכוז, ערנות ובהירות ללא שום מושא (אובייקט) מדיטציה כלשהוא (כמנח או תמיכה). הוא מאפשר למרחב התפישה של המודעות את הבהירות והערנות כדי להתבונן בכל אירוע והתרחשות פנימיים וחיצוניים, ובהיזון החוזר ביניהם (פידבק). המילה "הארה" מתארת את יכולתו של המודט לראות את התהליכים המתרחשים בתודעתו שברגיל הם מתחת לסף המודעות שלו, כלומר "באפלה". המילה "דוממת" מתייחסת לתשומת לבו הממוקדת של המודט שאינה נסחפת ונלכדת בתהליכים המנטליים בהם הוא מתבונן ושעימם הוא אינו מזדהה.

קושיה הגדול של טכניקה זו הוא בפשטותה הרבה. מעט מאוד אנשים מסוגלים לתרגל מדיטציה זו ללא אימון מספק בטכניקות משקיטות-תודעה (כמו ספירת נשימות, התבוננות בנשימה וכד'). כמו במדיטציה הקודמת, על המודט לתרגל את המדיטציה הזו בכל תנוחה ומצב, וכנ"ל גם לגבי נטישת הרעיונות על השגת מטרות ותוצאות.

הערות: תמיד המודט מתחיל לרכוש את מיומנותו במדיטציות אלו כשהוא בתנוחת ישיבה. החשוב בישיבה הוא גב ישר (ללא מתח מיותר), ידיו של המודט מונחות על רגליו כשכף יד אחת מונחת בתוך השנייה והאגודלים של שתי הידיים נוגעים האחד בקצהו של השני. הראש מאוזן, הסנטר מוכנס מעט פנימה אל כיוון הגרון, העיניים פקוחות למחצה כשהמבט מוטה בכ-45 מעלות למטה והעיניים מתבוננות בקצות שדה הראייה (כלומר אינן ממוקדות בשום דבר במיוחד), או ממוקדות בנקודה אחת מולו על הרצפה, או ממוקדות בקצה האף, או עצומות לחלוטין. (על המודט לבדוק ולנסות את הטוב לו ביותר מבין ארבע האפשרויות הללו, אם כי באופן מסורתי אף-פעם לא עוצמים את העיניים לגמרי אלא תמיד משאירים אותן פקוחות למחצה).

כל מדיטציה בישיבה תתחיל כשהמודט מרפה את גופו מקודקוד הראש ועד בהונות כפות הרגליים. לאחר מכן יתבונן בנשימתו זמן מה (עד שירגיש שתודעתו בהירה וערנית די הצורך כדי שיוכל להמשיך עם טכניקת המדיטציה אותה בחר), ולאחר מכן יתמקד בטכניקה עצמה.

מונחון צ'אן/זן קטן

צ’אן. (סנסקריט: דְהִיָאנָה; סינית: צ`אן; קוריאנית: סוּן; ווייטנאמית: תְה`יֵאן; ביפנית: זן) פירושה המילולי הוא מדיטציה, התבוננות, השתקעות (של התודעה אל תוך עצמה במדיטציה), התמזגות או היספגות במושא המדיטציה. בהרחבה הצ’אן הוא שמה של אסכולה בודהיסטית ששמה לה את התרגול המדיטטיבי כתרגול עיקרי שלה. עם התפתחותו של הצ’אן בסין גם מרחב משמעויותיה של המילה צ’אן גדל, והיא הפכה למילה נרדפת לתודעה, להתעוררות, להארה, לתודעה משוחררת ולמוחלט (יהיה אשר יהיה) בכבודו ובעצמו.

זָא-זֶן (סינית: דְזוּ-צָ'אן). זא – ישיבה, זן – מדיטציה. יחד זאזן היא מדיטציה בישיבה. למעשה זאזן הוא כינוי גנרי לכל סוגי התרגול של מדיטציה בישיבה. עפ"י הוּאִי-נֶנג הפטריארך השישי של הצ'אן/זן בסין, אין שום קשר בין הזאזן לתנוחת הגוף הפיזי אלא רק למצב התודעה: כשהתודעה "מתיישבת", כלומר הופכת לדוממת ונחה, זהו זא; כשהתודעה מתבוננת, זהו זן.

ארבעת ההרהורים המפנים אל הדהרמה

ברצוני לשתף אתכם בשיעור שנלמד בתוך מסורות הווג'רהיאנה, המפורסמות יותר יחדיו כ"בודהיזם טיבטי". השיעור הזה נקרא "4 התנאים המקדימים הרגילים (לתרגול)" והוא למעשה ארבעה שיעורים שונים ממקורות שונים שחכמי הווג'רהיאנה קיבצו לכלל נוסחה אחת המחולקת לארבעה סעיפים.

ארבעת הסעיפים הללו הם ארבעה נושאים שעל מתרגלי הדהרמה הכנים להרהר בהם תכופות. זאת כדי שימשיכו לשמור על עצמם בנתיבי הדהרמה ולא יטעו לחשוב שיש משהו בחיים הסמסאריים ששווה לאורך זמן לכמוה אליו ולנהות אחריו, ושיכול להעניק אושר, שמחה ורווחה ברות קיימא, שכן כל התופעות הסמסאריות הינן ארעיות, תמיד מקור לאי נחת וסבל, וכולן נעדרות עצמיות קבועה ובלתי תלויה משל עצמן.

ארבעת הרהורים הללו בתמצית הם:

1. נדירותו וערכו הרב של הגוף האנושי
לפי משל מפורסם שנתן הבודהה, ההיוולדות בגוף אנושי היא נדירה כמו המקרה בו צב עיוור בעומק הים פעם ב-100 שנים יעלה אל פני המים וישחיל את ראשו בטבעת עץ או שעם הצפה עליהם. מכיוון שרק בגוף אנושי אפשר להתחיל לצעוד בדהרמה ובאופן המיטבי ביותר גם לתרגל וללמוד אותה, ומכיוון שהשגתו של גוף אנושי היא כה נדירה, אל לנו להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו אלא להשקיע כמה שיותר בדהרמה כדי להגשים את השחרור מסבל וההתעוררות בעצמנו, וכדי לסייע לאחרים בדרכם גם כן, או לפחות בצמצום והקלה על סבלם.

2. ארעיות ומוות
כל המחשבות שלנו על דחיית תרגול ולימוד הדהרמה נובעות מעצלנות. תמיד נדמה לנו שבעתיד כלשהו, קרוב או רחוק, יהיו לנו תנאים טובים ומתאימים יותר בשביל הדהרמה. אלה הן מחשבות תועות וטועות כמובן, וזאת משום שאפילו בשנייה הבאה איננו יודעים אם נחייה או באיזה מצב נהיה. יכול להיות אפילו שנחייה עד גיל 100, אבל חולים ומעוכים בכל עשרות השנים האחרונות לחיינו. כך שום תנאים טובים יותר לדהרמה לא יגיעו גם בגיל מאוחר. לכן תמיד יש לזכור את הארעיות והמוות, ושאין זמן טוב יותר לדהרמה מאשר *עכשיו*!

3. קרמה
בפשטות: לכל פעולה מיטיבה ומועילה שנעשה תהיה תוצאה מיטיבה ומועילה ולכל פעולה מזיקה שנעשה תהיה תוצאה מזיקה. אנחנו יכולים להתפלפל בעניין הזה עוד שנים ארוכות אבל אם באמת אנחנו יורדים לעומקם של דברים ופורטים את חיינו לפרוטות, אנחנו נראה שכך הם בדיוק פני הדברים. את מה שנזרע ונטפח בוודאות נקצור ואין שום דרך בה יכול להיות אחרת. לכן עלינו להיות מאוד זהירים באופנים בהם אנו פועלים במחשבה, דיבור ומעשה, ולא להקל בכך ראש כלל וכלל.

4. הפגמים של סמסארה
פעמים רבות ישנן תופעות כה יפות, כה קוסמות, כה שובות לב; נשים, גברים, עושר, אהבה רומנטית, מערכות יחסית משמעותיות, טיולים בעולם, ספורט אקסטרים – חוויות והתנסויות משגעות ממש. אבל יש לדעת שאין דבר בכל אלה שיכול להעניק שמחה ורווחה ברות קיימא ושחרור מוחלט מסבל. זאת משום שכל אלה ארעיים, מהווים מקור לסבל ומשתנים כל הזמן. לכן גם אם זרענו את הקרמה הטובה שמאפשרת לנו את ההנאה מהם, אל לנו לטעות ולחשוב שהם כל מטרתם של החיים וחזות כל מה שאפשרי לו לאדם להשיג ולהגשים.

מי ייתן והשיעור הנפלא הזה של החכמים והמלומדים הכבירים הבודהיסטים יהיה לטוב, לתועלת ולרווחת הרבים! 🌷🙏

רשמים מביקורו של דזונגסאר ג'מיאנג קהיינטסה רינפוצ'ה


כמה רשמים מהפגישה עם המורה הגדול דזונגסאר ג'מיאנג קהיינטסה רינפוצ'ה (רינפוצ'ה הוא לא שם אלא תואר ומשמעותו בעברית "היקר"):

קודם כל הנוכחות שלו נמרצת. הוא צלול כבדולח ומחשבתו חדה כתער. הוא דיבר על 4 המאפיינים של ההשקפה הבודהיסטית הנכונה עפ"י מסורות המהאיאנה ואמר שעל שלושת הראשונים כל האסכולות הבודהיסטיות תסכמנה – גם התהרוואדה. שלושת המרכיבים הראשונים הם אלה הידועים גם כשלושת מאפייני המציאות והם 1. ארעיות; 2. סבל ו-3. היעדר עצמיות קבועה ובלתי תלויה/מותנית. גירסת המהאיאנה של 3 המאפיינים הללו עפ"י רינפוצ'ה היא זו: 1. כל התופעות המורכבות הן ארעיות; הכוונה ב"מורכבות" היא שכל התופעות (חוץ מיוצא מן הכלל אחד, הנירוואנה – התוספת בסוגריים כאן היא שלי) מורכבות ממרכיבים שונים שיחדיו מהווים את אותה התופעה. ברגע שהמרכיבים הללו נפרדים ומתפרקים אותה תופעה חדלה להתקיים ומשתנה למשהו אחר. 2. כל הרגשות הדואליים הם סבל. למה הכוונה? כרגע במצבנו הלא ער אנחנו מנהלים יחסים רגשיים של סובייקט-אובייקט עם הישויות שסביבנו, בין אם ישויות אלה הן יצורים חיים או עצמים דוממים. מכיוון שיחסים רגשיים אלה הם דואליים – גם אלה שאנחנו תופשים אותם כמענגים, סופם יהיה סבל. 3. שוניטא – ריקות. מכיוון שכל התופעות נעדרות מהות עצמית קבועה ובלתי תלויה/מותנית אנחנו אומרים שהן "ריקות". עכשיו הגענו למאפיין מס' 4 עפ"י המהאיאנה והיא הנירוואנה: הנירוואנה היא מחוץ ומעבר לכל קיצוניות. כאן יש הסבר שקשה להסביר אותו וגם קשה להבין אותו, ורינפוצ'ה לא נכנס לעומקו. אני לא רק שלא אכנס לעומקו של ההסבר אלא אפילו לא אנסה להיכנס להרפתקה של לנסות להתחיל ולהסביר את הנירוואנה באופן שרינפוצ'ה הציג את הדברים. אז אשאיר אותם כך ומי שירצה אוכל להפנות אותה/אותו למקורות שונים מוסמכים ממני. כן כן רינפוצ'ה ביקר בעדינות את ה"מיינדפולנס" של ה-MBSR וגם את סטיבן בצ'לור ונדמה היה לי שהוא פשוט שלף את הדברים מתוך ראשי.

עניין נוסף הוא שהיו דברים שאמר ואני ממרומי קטנותי חולק עליו. אבל לו הייתי פותח איתו בדיון זה היה הופך למסובך ואולי גם ארוך מאוד אז פשוט שתקתי. גם ככה רינפוצ'ה לא רצה לענות על כל השאלות וזאת משום שחלקן עסקו בנושאים מסובכים למדי וזמן רב לא היה ברשותנו.

רשמים מביקורה של הנזירה המכובדת ג'טסונמה טנזין פאלמו

לפני שבוע ביקרה בישראל הנזירה הבודהיסטית טנזין פאלמו, והעניקה שלושה שיעורים. הראשון היה שיעור אודות המוות והשיעורים שמסרה בסוף השבוע שעבר היו אודות אחת משתי טכניקות המדיטציה העיקריות של הווג'רהיאנה, הבודהיזם הטיבטי, המכונה בסנסקריט "מהאמודרא" ובעברית מתורגמת כה"חותם הגדול". אבל אינני רוצה לכתוב על מה שהיא לימדה, אלא יותר על התרשמותי ממנה.

טנזין פאלמו היא אשה מערבית, אנגליה, שבצעירותה, כבר בגיל 20 או 21 הפכה לנזירה באחת מן המסורות הבודהיסטיות של הבודהיזם הטיבטי. מי שרוצה לדעת על קורות חייה המופלאים יוכל למצוא אותם בספר אודותיה שנקרא "מערה בשלג" וגם מעט כאן.
טנזין פאלמו היא אדם ואשה שמביסה את כל מה שבחברה שלנו נדמה שהוא מתכון להצלחה ולחיים שמחים ומאושרים: אין לה אהבה רומנטית, ולא זוגיות, ולא מין, ולא פרנסה/עבודה קבועה, ולא פנסיה, ולא שפע כלכלי, ולא צאצאים, ולא הרבה יותר ממעט הכסף שהיא מקבלת כתרומה עבור השיעורים שמבקשים ממנה להעניק ומהגלימות העוטות את גופה. היא אדם שבעצם חייה היא מוכיחה שבשונה מכל מה שרובנו חושבים ומאמינים, אין כל צורך בכל כך הרבה מן הדברים שאנו משתוקקים אליהם כדי לחיות חיים תקינים, חיים שהם בריאים מנטלית, רגשית, וגופנית.

אין בכל הדברים הללו לומר שהיא ענייה מרודה חסרת כל או שהיא משוללת אהבה, אהבה המורעפת עליה מתלמידיה וחסידיה הרבים; אבל כן נראה שחייה לא תלויים בכל אלה. כמי שחיה בהתבודדות של 12 שנים במערה בהימלאיה וגם עמדה בפני סכנת מוות מוחשית, טנזין פאלמו נראית כאדם המשוחרר לחלוטין מכל צורך בדברים הרבים שאנחנו זקוקים להם כל כך ושבלעדיהם אנו חשים ריקנות, דיכדוך וחוסר משמעות, ומשוחררת גם מחרדה לגופה ופחד מכאב וממוות.

מחשבתה צלולה כבדולח ודבריה נהירים וברורים; היא מצליחה בקלילות להסביר גם את הנקודות היותר מעודנות של התרגול הבודהיסטי בכללו ושל המדיטציה בפרט. היא כל הזמן מחייכת, קורנת שמחה ושלווה ומלאה בחוש הומור. היא נעה בקלילות ולא נראה שום דבר שמכביד על גבה או על לבה.

טנזין פאלמו היא דוגמה חיה נפלאה של חיים שמחים, מאושרים, שלווים ומלאי משמעות, דוגמה שמראה לנו שכל כך מעט זה בעצם כל כך הרבה. שייתכן מאוד שעדיפים בהרבה חיים ללא כל אותם דברים שנדמה לנו שהם המקור לשמחתינו הנפשית והגופנית, אולם באמת הם בעיקר המקור לרוב מכאובינו וצרותינו.

מי ייתן וכולנו ללא יוצא מן הכלל, בלי או עם, נהיה משוחררים וחופשיים לחלוטין מכל צרה ומצוקה ושמנת חלקינו תמיד תהיה שמחה, שלווה ורווחה בכל היבטי חיינו 🌹💜🙏🏻🌹💜🙏🏻🌹💜🙏🏻

השורש של כל חוליי התודעה האנושית

על פי מורי הווג'רהיאנה (הבודהיזם הטיבטי), לכל חוליי התודעה האנושית ללא יוצא מן הכלל יש רק שורש אחד: self cherishing I, ובעברית – האני המוקיר את עצמו.

אם לאחר שהתודעה תתמקד, תשקוט ותצטלל בשמטהה, ותרצו להתבונן ולחקור את העניין, אז תראו בוויפסנא, בראייה חודרת, שכך בדיוק הוא הדבר.