Skip to content

המסר של הבודהה – מאת ג׳איאטילקה The message of the Buddha – by Jayatilleke

אני מעלה לכאן את אסופת המאמרים של המלומד הסרי-לנקאי ג׳איאטילקה שקובצה לאחר מותו בטרם עת (בתאונת דרכים למיטב זכרוני) לספר תחת השם ״המסר של הבודהה״ ובאנגלית – The message of the Buddha. לדעתי זהו אחד המבואות הטובים ביותר לבודהיזם שנכתבו באנגלית, וזאת הן משום שג׳איאטילקה נסמך על דרשותיו של הבודהה בהן הוא מגלה בקיאות יוצאת דופן מבלי שכמעט יערב את דעותיו האישיות והן משום הבנתו הרחבה והעמוקה שלהן. אני מקווה שתקראו את מאמריו ושאכן, יהיו לכם לתועלת.

מי ייתן וברכתם של כל הבודהות והבודהיסטוות תשרה עליכם תמיד :-) <3

The Message of the Buddha_Jayatilleke

תמצית שיעור הצ׳אן של יום השבת ה-24 באוקטובר 2015, אודות הקרמה – המשך

״חברות יקרות וחברים יקרים :-)

השיעור האחרון היה בשבילי מהנה במיוחד, וזאת מכמה סיבות: הראשונה, משום שהתלמידה הקבועה שמגיעה אליי עושה זאת כבר חודשיים וחצי בהתמדה. אין הדבר מובן מאליו כלל או כלל, שאנשים יעשו את המאמץ להגיע ולשמוע שיעור של הדהרמה. הבודהה מלמד אותנו שהדהרמה היא מעודנת וקשה להבנה, ודבר זה הוא נכון עד מאוד. רבים מן האנשים חושבים שהם מבינים את תורתו של הבודהה, בעוד שלמעשה הם כמעט ואינם מבינים אותה כלל. הם מצטטים את דבריו ועושים בהם כבתוך שלהם, או לחילופין אינם מכירים את היקפם ועומקם של שיעוריו, ולכן הם ממהרים להסיק מסקנות שגויות אותן הם מציגים כ*דבריו* של הבודהה. כמו כן המורים שבאו אחרי הבודהה מלמדים אותנו עד כמה נדירה היא הדהרמה, ועד כמה נדיר הוא המקרה שמישהו ירצה לעשות את המאמץ, קטן ככל שיהיה, ועל אחת כמה וכמה גדול ככל שיהיה, ללמוד אותה. לכן כשמגיע מישהו להקשיב ולנסות להבין את הדהרמה, לא רק שמאורע זה בעצמו נדיר, אלא בוודאי שהוא בעצמו מהווה סיבה לשמחה גדולה. לאור דבריי אלו האחרונים, אני מספר ששני האנשים שעשו את דרכם אליי מת׳׳א נאלצו לעבור תלאות שונות במסעם, ואף-על-פי-כן הם הגיעו. הגעתם של כל האנשים הטובים הללו לביתי כדי לשמוע את הדהרמה – היא הסיבה הראשונה לשמחתי המיוחדת באותה השבת.

סיבה שניה להנאתי המיוחדת באותו השיעור נעוצה בי עצמי. פשוט שפעתי כמו מבוע של מים ותכני השיעור זרמו ממני בשטף גדול ללא מאמץ כלל. אני מציין זאת משום שרבות היו הפעמים בשנתיים האחרונות בהן חשתי שהדברים יצאו ממני בקושי רב למדי, ובמיוחד קשה הייתה לי ההרגשה שדבריי אינם בהירים במיוחד ואולי גם אינם עקביים דיים. בכל אופן כל הקשיים הללו לא הופיעו כלל בשיעור האחרון, ועל-כן הרגשתי הפשוטה והמיידית היא פשוט של שמחה וקלילות :-)

לאחר הקדמה מעט ארוכה זו, להלן עיקרי השיעור עצמו:

הנושא הוא המשכו של השיעור הקודם – דהיינו הקרמה. הסברתי שאנחנו לומדים את הדברים לפי שיעורו של הענן-הריק, שניסח אותו כ-׳ארבעת התנאים החיוניים לאימון (בצ׳אן)׳ והם: 1. אמון בתקפותה של הקרמה (מה שדנו בו בשיעור הקודם, אנחנו דנים בו בשיעור הנוכחי ונמשיך לדון בו בשיעורים הקרובים); 2. שמירה קפדנית של כללי המוסר והאתיקה; 3. אמון ואמונה בדהרמה שלימד הבודהה ובבודהה כמורה; 4. בחירת שיטת אימון מדיטטיבית ודבקות בה. לכל אחד מן התנאים הללו יוקדשו שיעורים משל עצמם, אבל בנתיים אנחנו ממשיכים את השיעור על הקרמה, אודותיה רציתי לדבר מכמה זוויות נוספות אחרות ושונות. לשם כך השתמשתי בשיעוריו של בודהידהרמה, הפטריארכך הראשון של הצ׳אן בסין, אולם כנהוג כשמציגים שיעורים של מורה מסוים, מקדימים במעט דברים עליו:

מי היה בודהידהרמה? בסין הוא הפטריארך הראשון של הצ׳אן. לא רבים יודעים ששושלת זו, עפ׳׳י ההיסטוריוגרפיה של מסורת הצ׳אן עצמה, התחילה בהודו כבר בימיו של שקיהמוני-בודהה עצמו, הבודהה ההיסטורי של תקופתנו. הוא מסר למהאקאשיפה את ׳עין הדהרמה האמיתית׳, את תודעת התעוררות, ובכך הפך אותו לפטריארך הראשון של הצ׳אן. מהאקאשיפה מסר את ׳עין הדהרמה האמיתית׳ לאננדה, אננדה מסר את ׳עין הדהרמה האמיתית׳ לתלמידו וכך תודעת ההתעוררות עברה לעוד 26 פטריארכים מדור לדור במשך כ-1000 שנים עד שקיבל אותה בודהידהרמה שהיה לפטריארך ה-28 של הצ׳אן בהודו. כשבודהידהרמה הגיע לסין הוא הפך לראשון בשושלת של ששה פטריארכים שהאחרון שבהם היה הואי-ננג.

מופלאות קורותיו של בודהידהרמה; מסופר עליו שהגיע למנזר שאולין, וישב במערה סמוכה 9 שנים כשהוא מתבונן בקיר; שכדי להתגבר על השינה שתקפה אותו תלש את עפעפיו, ואלה נשרו על האדמה והפכו לשיחים של תה. שרגליו ניתקו ממנו עקב ישיבתו הממושכת. שהפך לאבי אומנויות הלחימה של סין, וכשהיה בן 150 שנים נרצח. 3 שנים לאחר מותו ראה אותו שגריר מדינת וֵי הולך מערבה כשהוא אוחז בשרוכיה של נעל אחת. כששאל את בודהידהרמה לאן הוא הולך, הלה ענה לו שהוא חוזר לביתו, וכששאל השגריר מדוע הוא אוחז בנעל אחת בודהידהרמה ענה שאת התשובה יקבל במנזר שאולין, אבל שלא יספר לאף אחד שהוא ראה אותו בחיים כי יקרה לו אסון. האיש כמובן לא יכול היה להתאפק וסיפר על הפגישה לקיסר, שכלא אותו באשמה של הפצת שקר. בכל זאת ביררו את העניין עם נזירי שאולין, והם אכן אישרו את דבר מותו של בודהידהרמה. בכל זאת החליטו לחפור את קברו של בודהידהרמה, ואכן גילו שנותרה שם נעל אחת בלבד.

זהו בקצרה מאוד, סיפורו של בודהידהרמה. שיעוריו עצמם נקראים ׳2 הכניסות ו-4 האימונים׳. ארבעת האימונים מתייחסים לכניסה השניה ואני מסביר. אבל קודם כל שתי הכניסות:

1. הכניסה דרך העיקרון: בתמצות, מדובר על הגשמת ההתעוררות (ההארה) באמצעות הבנה של הדהרמה ותרגול מדיטטיבי.

2. הכניסה דרך ארבעת האימונים הם:

2.1. קבלת הגמול על עוינות.

2.2. קבלה של הנסיבות.

2.3. המנעות מהשתוקקות (או מן המצב בו התודעה אינה מפסיקה לחפש ולנהות אחרי דבר מה כזה או אחר).

2.4. אימון בתואם עם הדהרמה.

שני תתי-הסעיפים הראשונים מתייחסים לקרמה. בנקודה זו בערך הסתיים באופן רשמי השיעור הנוכחי, וישבנו במדיטציה 15 דקות.

עוד על הקרמה עפ׳׳י שני תתי-הסעיפים הראשונים של הכניסה השנייה – בשיעורים הבאים.

המשך ערב נעים שיהיה לכולכם״ <3 :-D

תמצית שיעור הצ׳אן של יום שבת ה-17 באוקטובר 2015, שיעור אודות הקרמה – סיבות, תנאים ותוצאות

״חברות וחברים יקרות ויקרים :-),

התחלנו ללמוד לפי מודל ארבעת התנאים ההכרחיים ללימוד ואימון בצ׳אן עפ׳׳י מורה וחכם הצ׳אן המהולל של זמננו שלנו, הענן-הריק. ארבעת התנאים הם: 1. אמון בתקפותה של הקרמה. 2. ההכרח שבשמירה על כללי המוסר והאתיקה. 3. אמון ואמונה איתנים בבודהה ובדהרמה שלימד. 4. בחירת שיטת אימון מדיטטיבית אחת ודבקות בה.

פתחתי את השיעור בתיאור קורות חייו של המורה הענק הזה, אותם אפשר לקרוא בבלוג שלי כאן: https://sukhavatidharma.wordpress.com/2015/08/01/%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%99/

לאחר מכן המשכתי ואמרתי שאף-על-פי שאנחנו לומדים את הנושא לפי המודל של הענן-הריק. את תוכנם לא אמסור כפי שהוא לימד, שכן הסבריו לאופן פעולתה של הקרמה הינם מסורתיים-מיתיים, ומתאימים אולי, לקהל סיני בודהיסטי מסורתי, אבל אינם מתאימים לאדם מערבי מודרני. יחד עם זאת גם אמרתי שאמסור את השיעור אודות הקרמה בתואם עם הדהרמה. כאן אוסיף שייתכן וגם תיאור זה לא ינעם לחיכם המנטלי והרגשי של בעלי הראציונל המערבי הקשיח, אבל לפחות יישאר בתואם עם הדהרמה מבלי שאנסה בכל כוחי להתחנחן ולהתחבב עליהם רק כדי לסבר את דעתם.

ובכן, עיקרי הדברים הם אלה: בקוסמולוגיה כפי שהבודהה מתאר אין שום התחלה שניתן לדעת עליה לעולם התופעות על כל היבטיו, רבדיו ומימדיו ללא יוצא מן הכלל. בכלל זה אין גם התחלה לתודעות של כל היצורים החיים, הזורמות ברצף של התרחשויות מנטליות וגופניות מזמן ללא התחלה ועד זמן ללא סוף במרחב ובזמן, לובשות צורה ופושטות צורה וחוזר חלילה שוב ושוב ושוב במה שידוע כ – ׳לידות מחדש׳ או בלשון רווחת יותר כ – ׳גלגול נשמות׳. כל אירוע נרשם בתודעה ובתורו מהווה פוטנציאל לאיזושהי פעולה – בין אם בגוף, דיבור או מחשבה. פעולה זו, במקרה ואכן יוצאת מן הכוח אל הפועל – נושאת את תוצאתה התואמת ובו-בזמן הופכת לפוטנציאל של פעולות הדומות באופיין ולתוצאות התואמות להן. כל תהליכי התודעה שאנחנו מכנים ׳רגשות׳ ו-׳מחשבות׳ מהווים פוטנציאלים חיוביים או שליליים לתוצאות חיוביות או שליליות. מה מגדיר רגשות ומחשבות כחיוביים? קודם כל התחושה שאנחנו חשים כשהם מתהווים בנו: חיות, חיוניות, שמחה, אושר, הקלה. מה עוד? אירועים שמקדמים ומטפחים רגשות ומחשבות חיוביים ומצבים חיוביים של חיים כמו בריאות ושלמות גופנית, רווחה מנטלית, רגשית, גופנית וחומרית, ביטחון, שלווה וכד׳ באלה הדברים. ומה מגדיר רגשות ומחשבות שליליים? קודם כל התחושות שמתהוות כשהם עולים בנו – תחושות של רעילות, חמיצות, קדרות, רוע, מרירות וטינה. מה עוד? כשכל אלה מהווים את המניע לפגיעה בשמחתם, אושרם, ביטחונם, בריאותם ורווחתם הנפשית, הרגשית והגופנית של אחרים – נוכל לדעת בוודאות שהם שליליים.

עכשיו ייתכן ויבואו המקטרגים המתוחכמים ויעלו את הטיעון ליחסיותם של טוב ורע מכל מיני היבטים ובתנאים שונים ולכך שפעמים רבות פגיעה באחד היא אושרו של האחר וכאלה מיני הבלים. לגבי הטיעון הראשון אומר שכל עוד אנחנו מתפלספים בשכלנו ומדמיינים מצבים שונים ומשונים, בעיקר משונים, הכול מכול כול יחסי וכל טיעון אפשר שיהיה נכון. פגם ידוע של הלוגיקה הוא שטיעוניה יכולים להיות יפים כדי להסביר כל מצב, גם כאלה שהם מנוגדים לחלוטין האחד למשנהו. אולם כשאנחנו מגיעים לתכל׳ס, לאפשרות של פגיעה ממשית, אשאל את אותם מקטרגים מה יחשבו וירגישו כשמישהו יפגע בגופם, רגשותיהם או באלה היקרים להם? מה יחזיקו טיעוניהם המחוכמים אז? באשר לטיעון השני, אומר שכל תפישה של אושר על חשבון פגיעה בזולת היא מלכתחילה תפישה מעוותת של אושר, ושאף אדם בריא בנפשו או ברגשותיו לא באמת יכול להפיק עונג מגרימת כאב לאחר. כל גרימת כאב לאחר נעשית תמיד מתוך מצוקתו הגדולה של הפוגע עצמו. הגם שאולי פגיעה זו באחר תיצור אצל הפוגע הקלה זמנית מסוג כלשהו, אין אלה שמחה או אושר במובנם האמיתי של המילים הללו. בנוסף לכך אותו פוגע יוצר תהליך של היזון חוזר הפוגע בזמן כזה או אחר בו עצמו, וגם לכך אי-אפשר באמת לקרוא ׳אושר׳ או ׳שמחה׳. עניין אחר שנטרדים בו המקטרגים הוא הדמיון והמידתיות שבהן תוצאה מסוימת חוזרת אל הפועל. מאיזו שהיא סיבה שלא ירדתי לפישרה עד תומה, אנשים רוצים שתהיה להם הזכות המדהימה לפגוע ולהחריב כאוות נפשם מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאה ההולמת את מעשיהם הרעים.

בלבול אחר ביחס לקרמה הוא שהקרמה היא כביכול חיצונית לדברים, ולכן יש מי שמנהל אותה כמו שאלוהים בדתות המונותאיסטיות מנהל חשבונות של שכר ועונש עם ברואיו או שהקרמה עצמה היא סוג של אלוהים. ובכן, זוהי טעות גדולה מאוד. טעות גדולה ביותר, אפילו אוסיף. הקרמה היא בפשטות  ה ד ר ך  בה התודעות של כל היצורים החיים פועלות. אם נרוקן את כל עולם התופעות מן התודעות החיות, שום קרמה לא תהיה. כמו כן קרמה  א י נ ה  שכר ועונש, אלא פשוט הבשלה של מה שזרענו: זרענו קיקיון – נאכל פירות רעילים; זרענו מנגו – נאכל פירות מתוקים. לא יכול להיות שנזרע קיקיון ונאכל מנגו. הבעיה המופרכת של ׳צדיק ורע לו ורשע וטוב לו׳ אינה קיימת בדהרמה, וסיפורים כמו אלה של איוב לא יכולים להתקיים עפ׳׳י הדהרמה.

דבר חשוב נוסף: כשלעצמן, התודעות אינן משויכות לשום צורת קיום ספציפית; לכן לא נוכל לומר שאדם נולד כחתול, או שיישות עליונה כלשהי נולדה כחרק וכיו׳׳ב אלה רעיונות. כל תפישה שטוענת שליצורים החיים יש תודעה מהותית משל עצמם, נאמר למשל, שתודעה של אדם היא אנושית במהותה או שתודעה של ג׳וק היא *ג׳וקית* במהותה, היא תפישה זרה לחלוטין לדהרמה שלימד הבודהה. עפ׳׳י הבודהה, כשתודעה נולדת בגוף אנושי היא אנושית, כשהיא נולדת בגוף של חתול היא חתולית, ואין זו תודעה אנושית שנולדה בגוף של חתול וכד׳, אלא היא כל-כולה צורת הקיום הספציפית בה היא נולדה, עם היתרונות והמגבלות שיש בצורת קיום זו.

לסיום: רבות מאוד ניתן עוד לכתוב ולומר על הקרמה. כמויות אדירות של דיו ומספר עצום של מילים ניתן לשפוך ולהקליד, ולעולם לא נוכל לדעת את כל מבואותיה ומוצאותיה של הקרמה עד שיום אחד נהפוך בעצמנו מבודהה שבכוח לבודהה שבפועל; הבודהה עצמו אמר שקרמה היא אחד מן הדברים שעלולים להטריף את דעתו של אדם עליו אם ירצה לדעת אותה עד תומה. מספיק לנו, אמר, שנדע שהיא אכן פועלת ושנבין את עקרונותיה הבסיסיים.״

עוד על הקרמה – שיחת הדהרמה הקטנה שלי ב״דהרמה אחת שבילים רבים״:

http://www.buddhism-israel.org/library/760

שיעור הצ׳אן של יום שבת ה-10 לאוקטובר 2015, המקור ומשמעות המילה ״צ׳אן״

״חברות וחברים יקרות ויקרים,

להלן תמצית השיעור שהתקיים בשבת האחרונה:

השיעור עסק בהסבר של מקורה של המילה הסינית ״צ׳אן״, שהיא שיבוש של המילה הסנסקריטית ״דְהִיָאנה״ (בפאלי: גְ׳הָאנָה), ואשר בעברית משמעותה תהיה בקירוב משהו כמו- "הספגות (או) השתקעות של התודעה במושא (אובייקט) ההתבוננות שלה״. במילים אחרות, אולי פשוטות יותר, אנחנו מדברים על מצב-תודעה בו תודעתו של המודט ספוגה במושא ההתבוננות שלה ומאוחדת עימו. כתוצאה מכך המודט חש בתחושות של עונג, שמחה, קלילות ושלוות-נפש עילאיים שקשורים ישירות לתרגול והאימון המנטליים, ושרק באופן נדיר קורים באופן ספונטני אצל אנשים ללא קשר ישיר אליהם (או במקרים של שימוש בסמים). כמו כן הסברתי שהגדרתה של הדהיאנה, או הג׳האנה, מצויה באיבר השמיני של ״דרך שמונת האיברים של האצילים״ שלימד הבודהה, והוא האיבר שנקרא ״ריכוז-נכון״.

כדוגמה לתיאור של הדהיאנה בתוך דרשותיו המוקדמות של הבודהה (הקאנון הפאלי), הבאתי את הציטוט הבא שלקוח מתוך ה- Magga-vibhanga Sutta SN 45.8 (התרגום מאנגלית לעברית שלי):

״מהו ריכוז נכון? יש ונזיר שפרש לחלוטין מחושניות ומתכונות מנטליות שאינן מיטיבות ומועילות, נכנס ושוהה בג'האנה הראשונה: התלהבות ועונג מתהווים (בו) כתוצאה מפרישותו, יחד עם מחשבה מכוונת ואבחנה. מששקטו ושככו מחשבה מכוונת ואבחנה, הוא נכנס ושוהה בג'האנה השנייה: התלהבות ועונג מתהווים (בו) מתוך שלווה (ושליטה-עצמית), האחדה של המודעות משוחררת ממחשבה מכוונת ומאבחנה– (ומתהווה בו) בטחון פנימי. מששככה ההתלהבות, הוא נשאר שליו ושווה-נפש, מודע ועירני, וחש עונג בגופו. הוא נכנס ושוהה בג'האנה השלישית, עליה האצילים (הערים, המוארים) מכריזים: 'שליו ושווה-נפש ומודע, שוכן בנעימות.׳ עם נטישתם של עונג וכאב – כמו עם היעלמותם קודם לכן של התרוממות-רוח ומצוקה, הוא נכנס ושוהה בג'האנה הרביעית: בשלווה, שיוויון-נפש ומודעות טהורים, ללא עונג וכאב. זהו ריכוז נכון.״

כמו כן הסברתי שעל-אף שדרך שמונת-האיברים של האצילים בדרך כלל מוצגת כששלושת האיברים האחרונים שייכים לקטגוריית הסמאדהי (מילה נוספת שאפשר לתרגמה כ- ״מדיטציה״), רבות מדרשותיו של הבודהה דווקא מציגות את איברי הדרך בסדר אחר, דהיינו: דיבור-נכון, פעולה נכונה ופרנסה נכונה אשר מהוות את האיברים מס׳ 3, 4, ו-5 בהתאמה וביחד את קטגוריית הסילה (פאלי וסנסקריט: מוסר ואתיקה) הן הראשונות. לאחר מכן הבודהה שם את מאמץ-נכון (איבר 6), תשומת-לב ומודעות נכונה (איבר 7) ו- ריכוז-נכון (איבר 8) – יחדיו תחת קטגוריית הסמאדהי באמצע, ורק בסוף הוא מונה את השקפה-נכונה (איבר 1) וכוונה-החלטה נכונה (איבר 2) אשר יחדיו הן מהוות את קטגוריית הפַּניָה, החוכמה.

לאחר מכן המשכנו בכך שהסברתי שטכניקות המדיטציה הקדומות העיקריות כפי שנמסרו בקאנון הפאלי הן ״4 מוקדי (או היסודות של) תשומת-הלב״ (סַטִיפַּטהָאנָה) ו- ״תשומת-הלב לנשימה״ (אָנָאפָּאנָהסַטִי), והן גם אלה שהגיעו מאוחר יותר לסין (כ-400 או 500 שנים לאחר כניסתו של הבודהה לנירוואנה). אז כבר התפתחו זרמי המהאיאנה הראשונים ועימם גם טכניקות המדיטציה הבודהיסטית, וזאת למרות שמימי קדם ועד ימינו אנו שני היבטים שלהן תמיד נשארים: השַמַטָה והוִיפַּסַנָא, ובעברית – התמקדות והשקטה וראייה צלולה (או חודרת). ״

(סוף השיעור :-) <3 )

עשרת הנדרים הכבירים של הבודהיסטווה סמנתהבהדרה

SamnthabhadraBodhisttva
במהאיאנה בודהה-דהרמה הבודהיסטווה סמנתהבהדרה, או בעברית – ״יקיר העולם״, מגלם את פעילותם המבורכת, הנחושה והמתמדת של כל הבודהות והבודהיסטוות. בסוטרת המהאיאנה שנקראת ״דרשת זר הפרחים״, הבודהה אומר שבדרכו אל הבודהיות המוחלטת והמושלמת הבודהיסטווה סמנתהבהדרה נדר עשרה נדרים כבירים. את הנדרים הללו שרים במנזרים הבודהיסטים בסין, בכללם גם במנזרים אשר מזוהים במיוחד עם מסורת הצ׳אן.

עשרת הנדרים הכבירים הם:

1. להוקיר ולכבד את כל הבודהות.ֿ
2. לשבח את הטטהאגטה (הבודהה).
3. להעלות שפע של מנחות.
4. להביע חרטה על מעשים רעים וקרמה רעה.
5. לשמוח בשמחתם של אחרים על זכותם הטובה וסגולותיהם הטובות.
6. להפציר בבודהות להמשיך וללמד.
7. להפציר בבודהות להישאר בעולם.
8. ליישם את שיעוריהם של הבודהות בכל עת.
9. להיות בתואם עם כל היצורים החיים, להיטיב ולהועיל להם.
10. למסור את כל הזכות והסגולות הטובות למען רווחתם של כל היצורים החיים.

מי ייתן ונבורך ברוחו, בהשראתו ובמעשיו של הבודהיסטווה סמנתהבהדרה <3

שיעור הצ׳אן של ה-3 באוקטובר 2015 – על יעדה של הדרך כפי שהורו הבודהה ותלמידיו

"חברות וחברים יקרות ויקרים! :-)

להלן תמצית השיעור ותכניו של השבת האחרונה שהייתה: נושא השיעור היה על היעד אליו מובילה הדרך שהבודהה לימד.

כבר דיברתי לא מעט פעמים על כך בעבר, ולא אלאה מלדבר על כך שוב: הדהרמה שלימד הבודהה מובילה לשחרור והתעוררות. שחרור והתעוררות באיזה אופן? בתמצות, מדובר בשחרור מוחלט מכל הרגשות המחשבות והמצבים המנטליים השליליים על כל רובדיהם, גווניהם וסוגיהם, ע׳׳י הכחדתם המוחלטת מן התודעה, ושחרור מוחלט של התודעה מכל מה שמערפל את תפישתה הבלתי-אמצעית והישירה של המציאות על כל היבטיה ורבדיה. שחרור מעירפולים תפישתיים אלה הוא למעשה מה שאנו מכנים כ״התעוררות״.

בשונה מהרדוקציה הפסיכולוגיסטית האגרסיבית שעוברת הדהרמה במערב, לשחרור וההתעוררות ישנם גם היבטים מטאפיזיים ומיסטיים, עליהם גם דברתי פעמים לא מעטות במאמריי השונים, ומדי פעם גם בשיחותיי. לא אכנס כאן לעובייה של קורה זו, אולם רק אומר שכשאנחנו מדברים על שחרור והתעוררות, אנחנו מדברים על שחרור מוחלט בכל אופן שנוכל להעלות על הדעת, וההתעוררות הינה למעשה מצב של ידיעת-הכל. מכיוון שלתודעה אין יותר מערפלים או מעכבים כלשהם, הערות, היא ערות להכל.

שאלה שנשאלה וזוהי שאלה שמטרידה לא מעט אנשים השומעים או הקוראים את הדברים הללו, נוגעת לחשש הנובע מהכחדתם של הרגשות, המחשבות והמצבים המנטליים השליליים. ״מה, אם לא ארגיש כעס, חמדנות, תשוקה (וכו׳), האם לא אהפוך לקטטוני (או אדיש)?״ שאלה זו נובעת ממקום בו אדם מנסה לדמיין איך נראה הנוף ממדף הסלע הנמוך בו הוא נמצא, כשלמעשה מדובר בנוף הנראה ממדף סלע אחר וגבוה יותר בהרבה. אנסה להסביר: מהות טיפוח, אימון ותרגול התודעה הוא לשנות, להתמיר ולפתח את התודעה כך שממצב בו היא חלשה, מפוזרת, מעורפלת, מוגבלת ולמעשה חווה את החיים כסבל – למצב בו היא חזקה עד למקסימום האפשרי, ממוקדת, ללא גבול – בהירה וצלולה לחלוטין, מה שאנחנו מכנים כ – שחרור והתעוררות. אדם משוחרר וער, אין הוא פועל עוד ממקומות רגשיים ומנטליים של חמדנות, קנאה, תשוקה, תחרותיות וכד׳ באלה הרגשות והמצבים המנטליים. אדם משוחרר וער פועל לגמרי מתוך מצבים מנטליים חיוביים לחלוטין של חוכמה בלתי מוגבלת וחמלה בלתי מוגבלת שאינה נושא פנים לאף יצור ואינה מפלה בין אף יצור למשנהו. מנעד הרגשות המצבים המנטליים והתפישות של האדם המשוחרר הער גבוה לאין שיעור מזה של האדם שאינו משוחרר ואינו ער. כמובן שבין המצב הלא משוחרר והלא ער למצב המשוחרר והער ישנם רמות ביניים של שחרור והתעוררות, אולם כלל איננו יכולים להבין אותם לאשורם מהמקומות בהם אנחנו נמצאים כרגע. דבר זה יהיה דומה לאדם שמתעקש לחשוב שמה שהוא רואה מהשלב הראשון של הסולם עליו הוא נמצא הוא אותו הדבר שרואה אדם שעומד על שלבים עליונים יותר של הסולם או שהגיע אפילו לשלב העליון ביותר שלו.

זו הייתה תמציתו של השיעור שעבר." :-) <3

שיעור הצ׳אן של ה-19 בספטמבר 2015: על משמעויותיהן של הדהרמה והמדיטציה עפ׳׳י שיעוריו של הבודהה

״השיעור הזה נסוב על משמעויותיהן של ״דהרמה״ ו״מדיטציה״ קודם כל דיברנו על משמעות המילה בשפות פאלי וסנסקריט – ״דהרמה״. למילה זו יש מגוון משמעויות: דרך שיש ללכת בה, תורה, חוק, הדרך בה הדברים פועלים/מתקיימים – טבען של התופעות. באנגלית כשכותבים דהרמה ב- "D" גדולה הכוונה היא לתורה שלימד הבודהה. כשכותבים את המילה דהרמה ב-״d״ קטנה משמעותה היא החלקיק, או אבן הבניין הקטנה ביותר, המרכיבה את המציאות, או במשמעות מעט רחבה יותר – דהרמה ב- d קטנה היא בפשטות מה שאנחנו קוראים בעברית תופעה ובאנגלית phenomena. בהקשר ספציפי לתורה שהבודהה לימד, השם שהעניק לה הוא ״דהרמה-וינאיה״ כלומר – התורה ו-(כללי) המשמעת.

הנושא השני שהרחבנו עליו הוא המדיטציה. משמעותה המקורית של המילה הלטינית ״מדיטציה״ היא ״הרהורים״, או ״הגות״. אין ספק שהרהורים והגות הם חלק מהשיעורים שהבודהה לימד, כמו למשל הרהורים והגות בארעיות, או במוות, או באיכויותיו המצוינות של הבודהה או בשיעוריו בכלל. יחד עם זאת, אין בדהרמה-וינאיה מילה אחת למה שאנחנו קוראים לו ״מדיטציה״, אלא ישנן מספר מילים. כל אחת מהמילים הללו בהקשרה או בצירוף מילה נוספת מצביעות על התרגול או האימון הספציפי שהבודהה מלמד. למשל, המילה ״בּהָאוַנָא״. משמעויותיה המילה בהאוונא בעברית הן ״טיפוח״, ״אימון״ או ״תרגול״. מילה זו אף-פעם אינה באה לבד אלא תמיד בצמידות ו-אחרי המילה אליה היא מתייחסת. למשל כשבהאוונא באה אחרי המילה ״צִ׳יטָּה״ (בעברית- תודעה, הכרה), כמו במקרה הזה – צ׳יטה-בהאוונא, הרי שמשמעותה היא טיפוח/אימון/תרגול של התודעה. אם היא באה בצמידות למילה ״מֶטָּא״ (רצון טוב ואוהב) כמו במקרה הזה- מטא-בהאוונא, הרי שמשמעותה היא ״טיפוח/אימון/תרגול״ של רצון טוב ואוהב. מילה אחרת היא המילה ״ג׳הָאנָה״ בפאלי או ״דהִיָאנָה בסנסקריט. משמעותה בעברית היא ״הספגות״ או ״השתקעות״ והכוונה היא לכך שלאחר זמן מה של התמקדות חד-נקודתית מתמדת במושא כלשהו שיכול להיות חפץ, תחושה, מחשבה או דימוי, התודעה מתאחדת עימם ולמעשה נספגת או משתקעת בהם. מילה אחרת המתארת את מה שאנחנו קוראים לו מדיטציה היא המילה ״סַמָאדהִי״. לפעמים משתמשים בה כמילה נרדפת לג׳האנה/דהיאנה ובהקשרים אחרים משתמשים המילה סמאדהי במשמעות רחבה של טיפוח ואימון התודעה באופן כללי או כמילה המצביעה ספציפית על תרגול של התמקדות חד-נקודתית באובייקט מסוים.

כפי שאתם רואים דיברנו הרבה :-). לקראת סיום השיעור ישבנו 15 דקות במדיטציה ולאחר מכן נפרדנו לשלום.״

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 26 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: