Skip to content

"דברי הבודהה – עד כמה הם רלוונטיים לחיינו כיום" שיחת דהרמה שלי במפגש של "שבילים רבים – דהרמה אחת"

אני מעלה לכאן את השיחה שלי שהתקיימה במסגרת המפגש האחרון של "שבילים רבים – דהרמה אחת" שנערך ב-10 לחודש מרץ שעבר בנושא "דברי הבודהה – עד כמה הם רלוונטיים לחיינו כיום", קודם בגרסתה הכתובה ולאחר מכן בגרסתה המוקלטת בוידאו.

הסיבה שהקלדתי והדפסתי את תכני השיחה שלי כמה ימים לפני המפגש היא משום שחששתי שאתקף באלם בפני הקהל ולא אזכור מה רציתי לומר או אתבלבל, אירוע שלצערי קרה כבר במספר הפעמים האחרונות שדברתי בפני אנשים. איכשהו במפגש הזה משהו השתחרר בי, או כמו שאומרים "הגשש החיוור הזכורים לטוב – 'השתחרר ההֶרדוּנג', ויכולתי לדבר בחופשיות רבה למדי מבלי להזדקק לדפים שהדפסתי. יחד עם זאת, לאחר המפגש עיינתי בדפים המודפסים וראיתי שכתבתי כמה דברים חשובים שנעדרו בשיחה המוקלטת, וההבדל בינה לבין הדברים הכתובים ניכר. אז הנה השיחה הכתובה – ובתחתיתה הקלטת הוידאו שלה.

"הרלוונטיות של שיעוריו של הבודהה לימינו"

תוכן ההרצאה למפגש "שבילים רבים דהרמה אחת" שמתקיימת (התקיימה 🙂 ) ביום ששי ה-10 למרץ 2017

מאת שלמה ש. שפרינגר

כאן, במפגש זה היום, ברצוני לדבר על שיעוריו של הבודהה עצמו. אני מעדיף לומר "שיעורים" ולא "כתבים", שכן "כתבים", כלומר שיעורים כתובים, הם רק ביטוי אחד של שיעוריו של הבודהה. בתחילה הוא מסר אותם בעל-פה והם שוננו ונשמרו בזיכרונם של המשננים. לאחר מכן שיעוריו הפכו למזמורים, הועלו על כתב, פוסלו בפסלים, צוירו על קירות של מערות ומקדשים, והפכו לתבליטי קיר. הסיבה לכך שאני מדבר על שיעורים ולא על כתבים, היא משום שאני נמנע במתכוון מכל האסוציאציות הקשורות לכתבים כמשהו שאפשר לקרוע או לשרוף, פעולה החביבה על בודהיסטיים מערביים וגם בישראל, או כמשהו ישן ועבש, דעה החביבה על אותם בודהיסטים דנן, ובמיוחד בין אלה מהם הרואים בעצמם תלמידי זן; כי השיעורים של הבודהה, יותר מכל ביטוי גשמי שלהם, אצל אלה שבאמת רואים את הטוב והתועלת שבהם, שהגשימו אותם בהווייתם ובחיי המעשה שלהם כבר יותר מ-2500 שנים, ושממשיכים לראות את הטוב והתועלת שבהם ולהגשים אותם עד ימינו אלה, שיעורים אלה לא ניתן לשרוף או לקרוע ולעולם אין הם מתיישנים ומתעפשים.

מרוב עיסוק בפילוסופיות בודהיסטיות שונות על-פי אסכולה כזו או אחרת כדוגמת המַדְהיַמַקָה של  נָאגָארג'וּנָה, "דרך האמצע" של הריקות, השׁוּניָאטָה, או מרוב קריאה עד זרא באנתולוגיות של סיפורי זן כתושים עד דק על מורים ותלמידים שמפגינים לכאורה את "אי-היצמדותם" לבודהה ולתורתו בקריעה של דבריו המודפסים על נייר אורז או בשריפה וניתוץ פסליו, אנחנו שוכחים את מי שהיוו את ההשראה האדירה לכל אלה, דהיינו, את הבודהה עצמו ואת הדהרמה שלימד. כשאני מדבר על הבודהה והדהרמה אני לא מדבר רק על השיעורים שמסר במה שידוע כאוסף דרשותיו המוקדמות בקאנון הפָּאלִי, אלא גם על דרשותיו המאוחרות יותר, אלה הידועות לנו כסוטרות המהאיאנה.

מעטים יודעים עד כמה אדיר הוא הכבוד שרחשו חכמי הצ'אן בסין לדבריו של הבודהה. הם היו נודדים ממנזר למנזר אחר מורים-מומחים שקראו את הסוטרות ופירשו אותן בפני קהל רב של אנשים, נזירים ונזירות ואחרים; הם העתיקו ורשמו את הסוטרות בדם שהיו מקיזים מקצות אצבעותיהם, כמו שעשה חכם הצ'אן הגדול בן המאה ה-16 הָאן-שָׁאן, כשהעתיק ורשם את סוטרת "זר הפרחים". דוגמה נוספת לכבוד העצום הזה נמצאת בסיפורו של מורה וחכם הצ'אן המודרני הענן הריק, המספר על אחד מקיסרי סין שרצה להזמין נזיר מואר כדי שיוביל את טקסי הפרידה והשחרור למען אמו שמתה זמן קצר קודם לכן. כדי לבחון את השגתם של הנזירים שהזמין, קבר את סוטרת "היהלום חותך הספק" תחת מפתן הכניסה לארמונו, ורצה לראות מי מהם יבחין בה. כל הנזירים שהוזמנו לארמון עברו דרך מפתן הכניסה בהליכה מבלי להבחין בדבר,  ורק הנזיר המואר היחיד שהגיע עצר לפני המפתן, ירד על ברכיו, הצמיד את כפות ידיו זו לזו וסירב בתוקף להיכנס לארמון, למרות ששומרי הסף ניסו להכניסו פנימה בכוח. כשדווח לקיסר על המקרה הוא ידע שהנזיר המואר שחיפש הגיע. הוא בא לקבל את פניו באופן אישי ושאל אותו "למה אינך נכנס?" הנזיר ענה, "אינני מעז, משום שעותק של סוטרת היהלום קבור כאן." "ומה אם תיכנס לארמון כשאתה על ראשך?" שאל הקיסר. מששמע זאת הנזיר נעמד על ידיו ודילג בסלטה אל תוך הארמון. ובסוטרת המהאיאנה של "הלוטוס של החוק הטוב", מתוארים בפירוט מעלותיהם האדירות של כתיבה, העתקה, תרגום והפצה של דרשותיו של הבודהה, והקרמה המצוינת שתהיה מנת חלקם של אלה העוסקים במלאכות הללו.

לאור דברים אלה, אפשר לראות שערך עבודתה של ד"ר קרן ארבל בשבילנו תלמידי הדהרמה בישראל, הוא עצום. זאת משום שבנוסף להיותה חוקרת של בודהיזם מן המעלות העליונות, היא מנגישה לנו בעברית, בשפת אמנו, את דרשותיו של הבודהה אותם תרגמה היישר מפאלי מבלי שתזדקק לשפת תרגום מתווכת אחרת. כאן גם אני רוצה להודות לד"ר קרן ארבל על הכבוד הגדול שחלקה לי כשבקשה את עזרתי הצנועה בפרוייקט הנפלא שלה של תרגומי הסוטרות לעברית. ברצוני עוד להוסיף, שכל מי שירצה ללמוד באופן עיוני את הבודהיזם עצמו, את מה שהוא הבסיס לכל האסכולות המאוחרות יותר ושבעצמו מגלם את הדרך לכל אורכה ועד ליעדה שהם שחרור מוחלט מסבל והתעוררות, די יהיה ללמוד את ספרה של קרן ארבל "דברי הבודהה" יחד עם הספר "בודהיזם, היסטוריה הגות ותרגול", ומובטח למי שיעשה זאת שעיקרי הבודהיזם יונחו בכף יד כל מי שיעשה זאת.

עד כה דיברתי רק על החשיבות העצומה של  שיעוריו של הבודהה ועל הכבוד הרב שרחשו להם אפילו אלה הידועים כ"שוחטי הפרות הקדושות" של הבודהיזם, חכמי הצ'אן והזן. אבל מהי הרלוונטיות של שיעוריו לגבינו אנו, בזמננו המודרני?

ראשית, עלינו להבין על מה שיעוריו של הבודהה מדברים ומה הם מלמדים. בתמצות רב, השיעורים מדברים: 1. על התודעה-הכרה שלנו ועל האופנים בהם היא פועלת במצבה רגיל, דהיינו – מצב בו אנו חווים את חיינו על-פני מנעד מגוון ורחב מאוד של סבל מאי הנחת וחוסר שביעות הרצון המעודנים ביותר שנוכל לחוש ועד לסבל הגדול ביותר שנוכל לחוש; 2. על האפשרויות הגלומות בתודעה של חירות עילאית, מוחלטת ובלתי הפיכה מכל מנעד הסבל כפי שתיארתי למעלה ועל יכולות אדירות של תפישה חושית וידיעה החורגות הרחק אל מעבר ליכולות הרגילות שלנו, ושביחד נקראות בטרמינולוגיה הבודהיסטית 'שחרור מסבל והתעוררות'; 3. על מה שיש לעשות ואיך לעשות זאת אם ברצוננו להשיג את אותה חירות עילאית כפי שתיארתי קודם לכן.

במילים אחרות, נוכל לומר ששיעוריו של הבודהה הם למעשה מפות נפש, או מפות תודעה, המתארות את נופיה, נתיביה, ואת היעד אליו כמה מן הנתיבים הללו מובילים, והוא השחרור מסבל וההתעוררות; מפות נפש שמי שלומד אותן לומד למעשה את עצמו ואת האפשרויות הגלומות בו, ואת הנתיבים בהם עליו ללכת או לנסוע, כדי להשיג את היעד הזה של שחרור מסבל והתעוררות.

את הרלוונטיות של שיעוריו של הבודהה אני רוצה להדגים באמצעות אחת מדרשותיו החשובות והמפורסמות ביותר, והיא הדרשה אודות ארבעת מוקדי תשומת הלב, הסטיפהאטנה-סוטה. גם סוטרות אחרות יכולות לשמש כדוגמאות טובות, אבל יתרונה של הסטיפהאטנה על פניהן היא בדחיסות ובפירוט הרב של מושאי ההתבוננות המתוארים בה, למי שירצה לעשות את המדיטציה שלו על-פיה.

הסוטרה מחולקת לארבע קטגוריות ראשיות והן: 1. גוף; 2. תחושות-הרגשות; 3. תודעה ו-4. מושאי תודעה. האם יש פה מישהו בקהל שאין לו את אחת או יותר מ-4 הקטגוריות הללו? האם יש פה מישהו או מישהי שאין להם גוף? שאין להם תחושות והרגשות? שאין להם תודעה או שאין לתודעה שלהם תהליכים שונים שיכולים לשמש כמושאים של התבוננות?

כל אחת מן הקטגוריות הללו מחולקת הלאה לקטגוריות משנה שהן סדרות של מושאי התבוננות השייכים לאותו סוג, וסדרות אלה עצמן מחולקות בתוך עצמן למושאי התבוננות פרטניים. לדוגמה, קטגוריית מוקד תשומת הלב של הגוף מחולקת ל-6 קטגוריות משנה. הקטגוריה השנייה שעוסקת בתנוחות הגוף, מחולקת הלאה ל-4 התבוננויות המתייחסות לכל אחת מ-4 תנוחות הגוף של הליכה, עמידה, ישיבה ושכיבה. האם יש מישהו שתנוחות אלה זרות לו, ושאינו נמצא בהן במהלך חייו? האם פעם אנשים הלכו, עמדו, ישבו ושכבו והיום הם לא?

או, קטגורית המשנה הששית של מוקד תשומת הלב של הגוף הידועה כ"9 ההתבוננויות של אדמת הקבורה". האם יש כאן מישהו מאיתנו שלא ימות, ושגופו לא יתפורר באחד מתשע צורות ההתפוררות המתוארות בסוטרה? האם רק הקדמונים מתו וגופם התפרק, ואילו היום אנחנו לא מתים וגופנו לא מתפרק? אני חושב שלא אטעה אם אומר שהצלחתי, לפחות במידה כלשהי, להבהיר את הנקודה שהיא נושאה של סדרת הרצאות זו, והיא הרלוונטיות של דרשותיו של הבודהה לנו ולזמננו אנו.

לסיום, אני רוצה יחד אתכם הקהל, לבקר באחד מן המחוזות הרחוקים והמעודנים יותר של המדיטציה שאולי פחות מוכר לרובכם, והוא מחוז הנמצא תחת מוקד תשומת הלב הרביעי של ההתבוננות במושאי תודעה, מחוז 5 המקבצים/המצרפים. במשך כשתיים או שלוש הדקות הראשונות נתחיל את המדיטציה שלנו בהתבוננות בנשימה כדי לייצב ולמקד את תשומת הלב והמודעות שלנו במידה כלשהי. לאחר מכן, נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו אל הגוף, וננסה לתפוש ולחוש את כולו בבת-אחת. לא בסריקה כמו שעושים בוויפסנא של גוּאֶנקָה או בגרסאות של מיינדפולנס, אלא ממש בבת-אחת: להיות בתשומת-לב ובמודעות לכך שיש גוף. לאחר מכן, נפנה את תשומת לבנו והמודעות שלנו לתחושות-הרגשות, רובד מעודן יותר של התבוננות. הן לא חייבות כלל וכלל להיות גופניות. פשוט לשים לב ולהיות מודעים לתחושה או הרגשה כללית לגמרי של נעימות, אי-נעימות או ניטרליות. לאחר מכן נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד התבוננות מעודן עוד יותר, זה של התפישה; לאופן בו אנחנו מתארים מילולית בתודעתנו את ההתנסויות שלנו. הפרשנויות שאנחנו מעניקים להן. למשל, ברגע זה ממש, מתרחש בתודעתנו מונולוג פנימי שמתאר את מה שאנחנו מתנסים בו עכשיו. מה מספר לנו המונולוג הפנימי הזה? ממנו נמשיך ונפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד מעודן עוד יותר של התבוננות. לדפוסים המנטליים שלנו. מהו זה בתוכנו, שגורם לנו לחשוב שוב ושוב את אותן מחשבות, שגורם לנו שוב ושוב לפעול באותם אופנים, ושגורם לנו שוב ושוב לבחור את אותן אפשרויות? מהם התהליכים הללו? איך הם מפעילים אותנו? משם נפנה את תשומת הלב והמודעות שלנו לרובד עדין עוד יותר של התבוננות: אל התודעה-ההכרה, אל המודעות הבסיסית שמלכתחילה מאפשרת את התרחשותן של הפעילויות המנטליות שתיארנו קודם לכן. למה אנחנו מודעים? איך היא, התודעה-הכרה שלנו?

הגעתי לסיומה של ההרצאה שלי. תודה רבה לכולכם על תשומת לבכם הסבלנית לדבריי, שכך אני מקווה, יהיו לטוב ולתועלת הרבים. תודה!

 

 

רטוריקה של זן אינה הארה

מי שמדבר באופן הדומה לזה שדיברו חכמי הזן ומשתמש במילים הדומות לאלה שלהם כפי שתועדו בסיפורי זן ואינו השיג את ההארה האמיתית בעצמו, אינו אלא מדבר דיבור מטעה ומוליך שולל.

לעומת זאת השגתה של התעוררות אמיתית או הארה (ווּ בסינית וסאטורי ביפנית), זהו כבר עניין אחר לגמרי. רובם המוחלט של אלה המחקים את דיבורם של חכמי הזן אולי השיגו את לשון הזן, אבל לא השיגו את תודעת הזן.

הבודהה האמיתי

Chokyi Nyima Rinpoche

Chokyi Nyima Rinpoche

בספר קטן שמאגד בתוכו שיעורים של וג'רהיאנה (בודהיזם טנטרי/טיבטי) אודות התרגולים המקדימים שנקרא The Great Gate (השער הגדול), בחלק שמתייחס לשלוש אבני החן בהם אנחנו הבודהיסטים לוקחים מקלט, המורה הגדול צ'וקיי נימה רינפוצ'ה אומר על הבודהה, אבן החן הראשונה, כך (התרגום מאנגלית והתוספות בסוגריים שלי):

מהו בדיוק הבודהה? אפשר לומר שיש (לו) שני היבטים: ישנו הבודהה הסמלי, וישנו הבודהה האמיתי. הבודהה הסמלי הוא מי שנולד בלוּמבִּינִי, לפני כ-2500 שנים. הוא התעורר אל ההארה האמיתית והמוחלטת על מושב הוַג'רָה (היהלום או כדור הברק והרעם) בבּוֹדְה-גָאיָה, סובב (לראשונה) את גלגל הדהרמה בסָארנָאת' (פארק הצבאים) שבקרבת וָארָאנַסִי, ולבסוף נפטר מן העולם בקוּשִינָאגָאר. זהו מי שאנחנו קוראים לו הבודהה הסמלי, המדריך הרביעי של עידן זה. הבודהה האמיתי, הוא המצב המשוחרר לחלוטין מכל המערפלים, אשר בו כל האיכויות הבלתי נתפשות והכבירות של החכמה, החמלה ושל היכולות, הינן שלמות ומושלמות. במילים אחרות, בכל מקום בו מצב הוויה טהור לחלוטין ומושלם לחלוטין נוכח, זהו הבודהה האמיתי. זהו מושא המקלט המוחלט שלנו, וזהו המושא המוחלט של ההגשמה.

האם ישנן מילים חדות, מדויקות וצלולות יותר מאלה כדי להסביר לנו מיהו ומהו הבודהה? האם ישנן מילים יותר חדות, מדויקות וצלולות מאלה, כדי לומר לנו מהי ההגשמה המוחלטת של הדהרמה, התורה שלימד הבודהה?


 

סדנת המדיטציה של 4 מוקדי תשומת הלב – כיוון ומטרה, עיקרי שיחת המבוא שהתקיימה ביום שלישי ה-24 בינואר 2017

חברים יקרים,

אני רוצה לפתוח שיחה זו קודם כל בהסבר כללי קצר אודות הכיוון והמטרה של המדיטציה כפי שלימד אותה הבודהה בדרשותיו המוקדמות. לאחר מכן אדבר מעט על הבנת הסיבה שלשמה אנו מתרגלים מדיטציה, על המוטיבציה הנובעת ממנה לתרגול המדיטציה, ועל ההקשר בתוכו אנו מתרגלים את המדיטציה. לסיום אדבר מעט על הדרשה עצמה.

הבהרה קטנה לפני שאגש לעיקר דבריי: במקרה והדבר אינו ברור, דבריי מתייחסים אך ורק למדיטציה כפי שהיא נלמדת עפ"י הקאנון הפאלי במיוחד ובכלל במסורות הבודהיסטיות השונות.

 

המדיטציה הבודהיסטית – כיוון ומטרה:

המדיטציה הבודהיסטית מכוונת אל התמרה ושינוי של התודעה למצבי תודעה גבוהים, כשמצב התודעה העילאי והגבוה ביותר הוא המצב של שחרור התודעה מכל גורמי אי הנחת והסבל באופן מוחלט. כלומר, הכחדה מוחלטת שלהם, יחד עם הסרה מוחלטת של כל המערפלים הקוגניטיביים שמונעים מאתנו לראות באופן בלתי אמצעי והישיר ביותר את המציאות על כל היבטיה ורבדיה, פנימה והחוצה, לרוחב ולעומק ובכל כיוון, מה שידוע בטרמינולוגיה הבודהיסטית כשחרור מסבל והתעוררות ובלשון שכיחה ורווחת יותר – ״הארה״.

לא מדובר פה בשינוי נקודת מבט או גישה במובנם הפשוט, אלא במהפך ממשי של התודעה בכל מרחביה ובכל עומקיה. בהכחדה מוחלטת של כל גורמי הסבל, אין הכוונה להפיכת סבלותינו לנוחים יותר לנשיאה; אלא, בירידה אל מקורות ושורשי הסבל כולם בעומק תודעתנו ובהכחדתם שם, כך שלא משנה מה תהיינה הנסיבות החיצוניות ו/או הפנימיות של חיינו, בין אם אנחנו חיים בזוגיות או לבד, בשפע או בעוני, בבריאות או במחלה, בין אם השגנו את מה שרצינו ובין אם לאו, ובכל אירועי חיינו השונים – אלה שאנחנו חווים כטובים ואלה שאנחנו חווים כרעים, תמיד נהיה משוחררים מן הסיבות לסבל ולכן תמיד נהיה שמחים, שלווים ושבעי-רצון.

בהסרה מוחלטת של כל המערפלים הקוגניטיביים, מדובר ביכולת לדעת את המציאות על כל היבטיה ורבדיה לרוחבה ולעומקה, פנימה והחוצה ובכל כיוון, בידיעה בלתי אמצעית לחלוטין וישירה באופן מוחלט. מדוע היבט זה הוא חלק מן השחרור מסבל וההתעוררות? זאת משום שלידיעה יש השפעה משחררת. כלומר, עצם ראיית הדברים באופן הצלול, הבלתי אמצעי והנוכח ביותר וידיעתם לאשורם, משחררת אותנו מן ההשקפות השגויות, מן הידיעה החלקית והמעורפלת, מן הדמיונות בהם אנו שוגים ובתמצות – מן הבורות שלנו ביחס אליהם ולפיכך מן הסבל שנובע מבורות זו.

 

על הקושי בתרגול מדיטציה, הבנת הסיבה לתרגול המדיטציה, המוטיבציה לתרגול המדיטציה וההקשרים בהם יש לתרגל את המדיטציה:

לרוב האנשים, מדיטציה היא תרגול קשה מאוד. העובדה המרה היא, שרובם המוחלט של אלה המתעניינים בבודהיזם לא מתרגלים מדיטציה בכלל, מיעוטם מתרגל אך ורק באופן אקראי בסדנאות שונות או פעם-פעמיים בשבוע במקרה והם חברים בקבוצת מדיטציה כלשהי ורק המיעוט שבמיעוט מתרגל מדיטציה באופן יומיומי קבוע ולאורך שנים. אפילו בקבוצות של מיינדפולנס שם כל מה שאנשים מחפשים הוא להרגיע ולשכך את המתח בו הם חיים, גם ביניהם רק מיעוט שבמיעוט אם בכלל – מתרגלים מדיטציה באופן יומיומי ולאורך זמן. אני רואה לפחות שש סיבות לקושי בתרגול המדיטציה, ואותן אני מונה לפי מה שלהבנתי הוא דרגת הקושי שהן מציבות.

סיבה ראשונה ולפי דעתי גם הקריטית ביותר, היא זו של אי-בהירות בנוגע למוטיבציה שלנו לתרגול. למה בכלל אנחנו רוצים לתרגל מדיטציה? תרגול המדיטציה לרובנו אינו נעים ונוח, ובוודאי לא בשבועות וחודשי התרגול הראשונים. למה אם כן נתרגל מדיטציה, ועוד בנחישות והתמדה על בסיס קבוע?

סיבה שנייה לקושי היא חוסר הבנה או חוסר בהירות באשר להקשר בו אנחנו מתרגלים את המדיטציה. כלומר, אנחנו לא באמת מבינים מה הקשר בין המדיטציה שלנו לבין חיינו היומיומיים, לא מבינים באיזה אופן היא אמורה להשפיע עלינו ומה התועלת שתביא לנו, ומהי התועלת שתרגול המדיטציה שלנו עשוי להביא לזולתנו, אלה שאינם מתרגלים בעצמם מדיטציה. כמו כן רובנו לא מבינים שמדיטציה, על אף שהיא תרגול הליבה של התורה שלימד הבודהה, לא תישא, או בקושי תישא, את פירותיה המבורכים, במקרה והתלמידים לא יתאמנו ולא יטפחו את עצמם בתרגולים האחרים שלימד הבודהה, דהיינו אימון וטיפוח של כללי המוסר והאתיקה והשלמויות או הסגולות הטובות, 10 עפ׳׳י הקאנון הפאלי או 6 עפ׳׳י דרשות המהאיאנה.

סיבת שלישית לקושי היא הבנה לקויה או אי-בהירות בנוגע לטכניקת המדיטציה עצמה. למשל, לא תמיד ברור למתרגלים איך בדיוק להיות מודעים לנשימה, כמו במקרה של המדיטציה הידועה כ״אנאפאנהסטי״, תשומת הלב לנשימה, או מהי בדיוק מדיטציית ה"שיקאנטזה״, מדיטציית ה״רק לשבת״ של הסוטו-זן, בה נדמה למתרגלים ששוטטות מחשבה וחלימה בהקיץ הם למעשה ״רק לשבת״. במילים אחרות, מאוד יהיה קשה לתרגל מדיטציה אם איננו יודעים בדיוק מה כן לעשות ומה לא לעשות בתרגול המדיטציה.

סיבת רביעית לקושי בתרגול היא סיבה מנטלית-רגשית. כלומר, התודעה שלנו מספקת לנו את כל הסיבות למה לא לתרגל וגורמת לנו לחוש השתוקקות לעונג חושי כזה או אחר, טינה, עייפות ולאות, חוסר מנוחה וספק.

סיבה חמישית היא הקושי שמציב בפנינו הגוף שלנו. גם אם נשב בתנוחה הנוחה ביותר, יקשה עלינו להתמיד ולהישאר בה ככל שנרצה. הגוף, כמו התודעה, יתמרד ויתחיל לשגר אותות של הטרדה ומצוקה. במדיטציה, לא רק שאנחנו מאמנים את התודעה שלנו בלהיות ממושמעת, אלא גם את הגוף שלנו אנחנו מאמנים בלהיות ממושמע. אחרי הכול, חופש בין היתר משמעותו היא שאנחנו הופכים להיות בעלי הבית האמתיים של תודעתנו וגופנו, שאם לא כן, עד סיום ימינו על האדמה הם ירדו בנו וחיינו יהיו נתונים להם.

סיבה ששית לקושי היא זו של השקפות שגויות בנוגע למדיטציה. לדוגמה, אחת מן ההשקפות השגויות הללו וכיום אולי הפופולרית מביניהן, היא זו של הסוטו-זן היפני הגורסת שלמעשה אין למה לכוון במדיטציה, אין מטרה למדיטציה, ושהמדיטציה היא סיבת עצמה. גישה זו היא נכונה בהקשרים מאוד ספציפיים, אולם בהקשרים אחרים היא תועה, טועה ומטעה, ובייחוד כשמדובר בתלמידים מתחילים של המדיטציה הבודהיסטית. אינני רוצה לדון כאן בסיבותיה של גישה זו ובהקשרים המקוריים בהם היא נמסרה ונלמדה, וגם לא לשלול אותה באופן גורף. יחד עם זאת אציין שגישה זו אינה עולה בקנה אחד לא עם הדרך בה לימד הבודהה את המדיטציה בדרשותיו המוקדמות באופן כללי ולא עם דרשתו של הבודהה אודות 4 מוקדי תשומת הלב בהקשר שלנו כאן, בה אפשר לראות בבהירות שאינה משתמעת לשני פנים שיש למדיטציה כיוון ומטרה המוצהרת כבר בתחילת הדרשה. זאת ועוד: ללא הבנה ברורה של הסיבה בגינה אנחנו רוצים לתרגל מדיטציה, ללא ידיעת טכניקת המדיטציה עצמה, וללא המטרה אליה המדיטציה מכוונת – יקשה עלינו עד מאוד התרגול בשל הסיבות שמניתי קודם לכן משום שלא תהיה לנו את המוטיבציה הנאותה לתרגול. זוהי נקודה שאין להקל בה ראש כלל, אם בכוונתנו ללמוד ולתרגל מדיטציה באופן רציני ומעמיק.

 

על דרשת 4 מוקדי תשומת הלב

הדרשה מורכבת משלושה חלקים עיקריים: א', הקדמה, בה נמסר המקום בו הבודהה העניק את דרשתו (העיר קַמָּהסַדהָמָּה שבארץ קוּרוּ), הבודהה מצהיר על המטרה לשמה הוא מעניק את השיעור (טיהור היצורים החיים, התגברות על הסבל לצורותיו השונות והגשמת השחרור המוחלט ממנו), ומתאר בקצרה את עיקריו (4 מוקדי תשומת הלב בגרסה מתומצתת). ב', החלק העיקרי של הדרשה בה הבודהה מתאר בפירוט רב את 4 מוקדי תשומת הלב ואת מושאי ההתבוננות השונים תחת כל אחת מן הקטגוריות הללו; וחלק ג', בו הבודהה מסכם את דרשתו ומצהיר שכל מי שיתרגל את 4 מוקדי תשומת הלב באופן שתיאר לפחות במשך שבע שנים ועד לחצי חודש בלבד, ישיג את אחד משני פירות הדרך העליונים, כלומר, או את השחרור המוחלט או את ההיוולדות האחרונה באחד מן "המשכנים הטהורים" מהם אף פעם לא יירד אל העולמות שמתחתם ומהם ימשיך היישר אל השחרור המוחלט. לקראת הסיום של סיכום דבריו הבודהה חוזר על מטרת התרגול כפי שתיאר קודם לכן בהקדמה ולבסוף מתוארת שמחתם של הנזירים על השיעורים שקיבלו.

חמשת סוגי הצ׳אן/זן

guifeng_zongmiהמורה הגדול ואחד מן האבות הקדמונים של אסכולות הצ׳אן והחוּאָ-יַן בסין (אסכולת זר הפרחים) גוּאִיפֶנג זוֹנְגמִי (圭峰 宗密), סיווג את הצ׳אן/זן ל-5 סוגים, על-פיהם אנחנו למעשה יכולים לבחון איזה סוג של צ׳אן/זן אנחנו מתרגלים בהתאם למוטיבציות השונות שלנו.

אבל קודם אבהיר את משמעות המילה צ׳אן/זן, ולאחר מכן את הקשריה לחמשת הסוגים השונים. המילה ״צ׳אן״ בסינית וגירסתה היפנית ״זן״ הן קלקול של המילה הסנסקריטית ״דְהִיָאנָה״ שמשמעותיה הן משהו כמו ״השתקעות״ או ״הספגות״ של התודעה במושא ההתבוננות שלה או בעצמה, המושגים באמצעות אימון מנטלי מכוון של התודעה, והיא למעשה מה שאנחנו מכנים במערב כ״מדיטציה״. כלומר, בהקשר של חמשת סוגי הצ׳אן/זן אנחנו מדברים על חמישה סוגים של מדיטציה, כשאת כל אחת מהן מניעה מוטיבציה שונה של תרגול.

להלן 5 סוגי הצ׳אן/זן:

1. צ׳אן/זן שמכוון לשיפור ותועלת עצמיים.
2. צ׳אן/זן במסורות שאינן בודהיסטיות (כמו למשל במסורות היוגיות של הודו, במסורות הטאואיסטיות הסיניות וכד׳).
3. צ׳אן/זן של המרכבה הקטנה של הבודהיזם. מכוון לשחרור עצמי בלבד.
4. צ׳אן/זן להשגת ראייה ישירה אל טבע התודעה והווכחות בטבע הבודהה שלה. זוהי כבר המדיטציה של אסכולת הצ׳אן/זן עצמה, וההתעוררות המושגת כתוצאה ממנה היא זו שמכונה בסינית ״ווּ״ ובכינוי היפני הנפוץ יותר – ״סאטורי״.
5. הצ׳אן/זן של האיחוד בין התרגול ולבין ההגשמה שלו וביטויים בכל רגע ורגע של חיי היום-יום.

צ׳אן/זן מס׳ 4 על-פי המודל הזה הוא הבסיס של צ׳אן/זן מס׳ 5, וצ׳אן/זן מס׳ 5 הינה למעשה המדיטציה וההשגה העילאית ביותר של הדהרמה, הבודהיות.

פגישת מבוא לסדנת 4 מוקדי תשומת הלב

חברים וחברות יקרות ויקרים,

אני שמח להודיע על פגישת מבוא לסדנת 4 המוקדים של תשומת הלב שתתקיים במדיטיישן פקטורי ברחוב משכית 27, בניין קורקס שבאזור התעשייה הרצליה בתאריך יום שלישי ה-24 בינואר 2017 בין השעות 7:00 – 9:00 בערב.

לפרטים נוספים מס' נייד: 054-4628730

אשמח לראותכם 🙂 ❤

בברכה, שלמה ש. שפרינגר

על החשיבות העצומה של לימוד הדהרמה יחד עם האימון במדיטציה

רשומה זו מוקדשת לנושא לא כל-כך אהוד בין רבים מאלה הרואים בעצמם תלמידי בודהיזם ודהרמה, והוא אודות הצורך בעיון ובלימוד של שיעוריהם של הבודהה ושל המורים ממשיכי דרכו במסורות הבודהיסטיות השונות. ישנן כמה סיבות למצב זה, ואני חושב שראש וראשונה להן היא שאנשים אינם רואים בבודהיזם, או ליתר דיוק בדהרמה שלימד הבודהה, משהו שממש קשור לעצם קיומם וחייהם, כמו למשל שהם רואים במקצוע או משלח-יד שמפרנסים אותם. סיבה נוספת היא, שלרוב תלמידי הדהרמה אין באמת אמון ביכולת שלה לשנות אותם ואת חייהם לטובה באופן עמוק ומהותי, ולכן היא תמיד נשארת בשבילם מעין תחביב חביב, משהו שלא באמת יש או כדאי להשקיע בו מאמץ, טורח ויגיעה. אחרי הכל, כל-כך הרבה דברים בחיים דורשים מאמץ טורח ויגיעה. מדוע אם כן, שגם הדהרמה תהפוך לעוד משהו כזה? סיבה אחרת היא, שכשאנשים באמת מתחילים להבין מה נדרש מהם כדי להשיג את יתרונותיה של הדהרמה, הם נסוגים. בכנות, רובנו לא רוצים להשתנות, ובייחוד עם השינוי דורש מאיתנו כנות-עצמית באשר לפגמינו מחד, התנגדות לדפוסי התנהגויותינו השליליים וויתורים עליהם מצד שני, ואימון וטיפוח של תהליכים רגשיים ושכליים חיוביים מצד שלישי. ובכן, תהא הסיבה אשר תהא, אם אינכם באמת רואים בדהרמה כוח אמיתי שיכול באופן עמוק ומהותי לשנות אתכם ואת חייכם לטובה, זהו המקום בו אתם מוזמנים בחום להפסיק לקרוא רשומה זו ולעבור למשהו מעניין בהרבה כמו לאיזושהי סדרת-טלוויזיה של מתח והרפתקאות, רכילות על סלבריטאים, למוסיקה, להרפתקאת פלייסטיישן, Xbox וכד'. אולם אם בודהיזם באמת ובתמים מעניין אתכם, אתם יותר ממוזמנים בשמחה, להמשיך ולקרוא את דבריי כאן על הצורך – ובזכות – העיון והלימוד של הדהרמה.

בצורך ובזכות לימוד הדהרמה אני אומר, ולא בזכות הלמדנות גרידא. למידה של הדהרמה באופן עיוני בלבד, הגם שיש בכך עונג וסיפוק כלשהם ואולי אף תועלת מסוג כלשהו, זוהי אינה מטרתה של הדהרמה. מהן מטרותיה של הדהרמה? שחרור מסבל והתעוררות. שחרור מאיזה סבל? שחרור מכל סוגי הסבל הרגשיים והשכליים. התעוררות למה? התעוררות אל המציאות על כל רבדיה מלפני ומלפנים, פנימה והחוצה ובכל כיוון, החל מתהליכיה הקטנים והמעודנים ביותר ועד לתהליכיה הגדולים והגסים ביותר, מן התהליכים הפשוטים ביותר ועד לתהליכים המורכבים ביותר, וכתוצאה מן התעוררות ראייה-חודרת שרואה את כל אלה באופן ישיר, בלתי-אמצעי ונוכח לחלוטין.

מהי הדהרמה שבה יש לעיין ואותה יש ללמוד? הדהרמה היא גוף הידע שמתאר את סך כל התהליכים המהווים את התודעה שלנו כפי שהיא במצבה הלא-ער, ואת אותם תהליכי תודעה שיש להשתמש בהם, לאמן, לטפח, ולהעצים אותם כדי שיוכלו להפוך לנתיבים אל השחרור וההתעוררות, ובכך לחולל בה שינוי והתמרה שיתגשמו בשחרור וההתעוררות.

במקומות שונים בדרשותיהם של הבודהה והמורים ממשיכי דרכו, לימוד הדהרמה והאימון בה מדומים לטיפוח של חלקת אדמה כגינה או כשטח לגידולי חקלאות. הייתי רוצה להוסיף כמה חידודים משלי לדימוי זה, כשאני מסביר את הקשרים ההדדיים בין תרגול המדיטציה ולימוד הדהרמה, ואיך הם פועלים זה לצד זה יחדיו: בהתחלה, לימוד הדהרמה הוא הכנת קרקע התודעה לזריעה וטיפוח של זרעי השחרור וההתעוררות, באמצעות סיקול אבנים, עקירה חוזרת ונשנית של העשבים השוטים של רעיונות-שווא, השקפות שגויות ורגשות שליליים, והכנת ערוגות תהליכי התודעה; במקביל, המדיטציה היא תיחוח, הרטבה, וחפירת גומות בקרקע התודעה שבהם אפשר לזרוע ולשתול את זרעי השחרור וההתעוררות שהם השקפה-נכונה, כוונה/החלטה- נכונה, דיבור-נכון, פעולה-נכונה, פרנסה-נכונה ומאמץ-נכון (האיברים הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי והששי בהתאמה בדרך שמונת האיברים). בהמשך, לימוד מעמיק יותר של הדהרמה כגון השיעורים של 12 הקשרים של ההתהוות המותנית ו-37 הגורמים של ההתעוררות הוא זריעה ושתילה של זרעי ושתילי השחרור וההתעוררות, ובתרגול המדיטציה מאמץ-נכון, תשומת-לב/מודעות-נכונה וריכוז-נכון (איברים ששי, שביעי ושמיני בהתאמה בדרך שמונת-האיברים) הם השקייה, דישון וטיפוח של אותם זרעים ושתילים.

מזווית אחרת ובצורה פשוטה יותר, לימוד הדהרמה יחד עם תרגול המדיטציה במקביל, מתייחסים לשני היבטים יסודיים של התודעה שהם: 1. ההיבט הדיסקורסיבי, שהוא מכלול כל התהליכים השכליים והרגשיים לרובדיהם, גווניהם וזרמיהם השונים; 2. ההיבט של המודעות הנוכחת והריקה של התודעה. בפשטות, לימוד הדהרמה הוא הבניית תהליכים דיסקורסיביים חיוביים וטיהור התודעה מתהליכים דיסקורסיביים שליליים ע"י החלשתם עד להכחדתם המוחלטת; תרגול המדיטציה הוא ייצוב, חיזוק, הזנה וטיפוח של תהליכים דיסקורסיבים חיוביים אלה, יחד עם ראייה-חודרת מתמידה אל תוך מקורם של כל התהליכים הללו – שליליים וחיוביים כאחד, דהיינו אל תוך המודעות הנוכחת והריקה, וכתוצאה מכך, ראיית טבעם האמיתי של סך כל התופעות כולן (למעט יוצאת מן הכלל אחת שהיא הנירוואנה) כארעיות, כמקור של סבל וכנעדרות כל עצמיות קבועה ובלתי-מותנית (כלומר כל התופעות תלויות ומותנות הדדית זו בזו), והשגת האפקט המשחרר שיש בראייה זו, שהוא הנירוואנה.

בשונה ממנהגי הרגיל להגן בלהט על דבריי מפני טיעוניהם של המקטרגים שאת קולם אני כבר שומע עד לכאן, פה לא אעשה זאת. מי שדבריי עושים לו שכל ויחד עם זאת מדברים אל לבו, יפיק תועלת מהם ודייני בכך; מי שחושב ומרגיש אחרת, שיבושם לו/לה בהמשך דרכם הנוכחית ושיהיה להם בהצלחה!

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

%d בלוגרים אהבו את זה: