דילוג לתוכן

תוכנית לימוד מתמשכת אונליין בזום – "הדהרמה שלימד הבודהה ואריגתה בחיי היום יום"

חברים וחברות יקרים ויקרות!

אני שמח להזמין אתכם/ן לקורס מתמשך אונליין אותו אנחה בזום.

"הדהרמה שלימד הבודהה ואריגתה בחיי היום-יום" היא סדרה מתמשכת של שיעורי דהרמה אותם אמסור פעם אחת מדי שבוע. בשיעורים אלה אקנה בסיס רחב דיו ועמוק דיו כדי להבין וליישם בפועל את הדהרמה, התורה שלימד הבודהה. את השיעורים נלמד בעיקר מתוך דרשותיו המוקדמות של הבודהה בקאנון הפאלי, אולם מדי פעם נלמד גם מתוך שיעוריהם של מורי המהאיאנה באסכולותיהם השונות כמו של הצ'אן (זן)-בודהיזם, "הארץ השמחה (הטהורה)", וכן הלאה.

בשיעורים הראשונים אסביר את טבעה של הדהרמה וכוונותיה, יחד עם עקרונות עיוניים ומעשיים של תרגול מדיטציה בישיבה כדי שכבר תוכלו ליישמם באופן מיטבי. גם אם חלק מכם בטוח שהוא יודע לתרגל מדיטציה בישיבה, אני בעצמי בטוח שלפחות כמה מן ההנחיות שאמסור תהיינה לכם לתועלת רבה.

מכיוון שהדהרמה אינה רק תרגול של התודעה במדיטציה בישיבה, אלא דווקא בעיקר אימון של התודעה בחיים היומיומיים, אנחנו נלמד את עקרונותיה של הדהרמה באופן עיוני יחד ובצמוד עם הנחיות ליישומים מעשיים שלהם, תוך כדי אריגתם שתי וערב בהתרחשויות ובמעשי היום-יום, והטמעתם בתודעתנו.

למי מתאימים השיעורים? ל כ ו ל ם ! לאלה המתחילים את צעדיהם הראשונים בדהרמה ולאלה הרואים בעצמם "מתקדמים". גם אם אנחנו חושבים שאנחנו מתקדמים, נופתע עד מאוד לגלות כמה דברים מיטיבים ומועילים נוכל עוד ללמוד!

השיעורים הם בתשלום של 50 ש"ח עבור שיעור אחד של כשעתיים, או דאנה (תרומה) כפי יכולתם ונדיבותם של המשתתפים. אבל, ושימו לב, גם אם אין ביכולתכם לשלם או לשאת תרומה, אתם עדיין מוזמנים! כסף לעולם לא יהווה מעצור בשבילי מלמסור את הדהרמה לכל מי שנפשו עשוייה לחפוץ בה.

השיעורים יתחילו ביום חמישי הקרוב בתאריך ה-21 במאי ב-6:30 בערב ויסתיימו ב-8:30 בערב. באופן עקרוני אם לא יהיו שינויים בלתי צפויים השיעורים יימסרו באופן קבוע פעם בשבוע כל שבוע בערב של יום חמישי.

כדי להשתתף בשיעור עליכם להירשם כאן https://forms.gle/2wFwk8p6XGaviPn86 וכשעה או שעתיים לפני השיעור אשלח אליכם בדוא"ל את קישור הזום לפגישה, יחד עם פרטי הביט וחשבון הבנק שלי.

אשמח לראותכם! בברכתן של שלוש אבני החן של הבודהה, הדהרמה והסנגהה, שלמה ש. שפרינגר

השיעור הנפלא של יין קואנג אודות איזון ושלווה

Yin Kuang

תרגום מאנגלית לעברית: שלמה שנטידווה שפרינגר

אף-על-פי-כן, יש ואנשים מגשימים את ההתעוררות בנסיבות כמו אלה של מזל ביש או ברכה, סכסוך או תואם, סבל או שמחה וכולי… הדרכים להגשמת ההתעוררות אינן קבועות. עבור החכמים, היודעים איך להסתגל בגמישות לנסיבות והמקבלים בשלווה את מנת חלקם, כל סבל הוא שמחה, סכסוך הוא תואם, ומזל ביש הוא ברכה.

לכן האדם החכם שלו עם עצמו ושלו עם אחרים, יודע לאן פניהם של אנשים מועדות, אינו מתרעם כנגד השמיים ואינו מאשים יצורים אחרים, מזגו מאוזן, והוא שלו ורגוע ללא תלות בנסיבות. הקדמונים נהגו לומר:

בעיתות של שפע ואצילות, הוא בשלווה עם שפע ואצילות; בעיתות של עוני ומחסור, הוא בשלווה עם עוני ומחסור. בעיתות של גסות והמוניות, הוא בשלווה עם גסות והמוניות; בעיתות מצוקה ומזל ביש, הוא בשלווה עם מצוקה ומזל ביש…

והתרגום מסינית לאנגלית:

Nevertheless, individuals at times achieve awakening through such circumstances as misfortune or blessings, conflict or harmony, suffering or joy, etc. … The means of achieving awakening are not fixed. To the wise, who know how to adapt flexibly to circumstances and are at peace with their lot, there is no suffering that is not joy, no conflict that is not harmony, no misfortune that is not a blessing.

Therefore, the wise man is at peace with himself and others, understands human destiny, does not resent the heavens or blame his fellow beings and is always even- tempered, peaceful and calm, regardless of circumstances. The ancients had a saying:

In circumstances of wealth and nobility, he is at peace with wealth and nobility; in circumstances of poverty and deprivation, he is at peace with poverty and deprivation; in circumstances of rudeness and vulgarity, he is at peace with rudeness and vulgarity; in circumstances of adversity and misfortune, he is at peace with adversity and misfortune …

Patriarch Yin Kuang

PURE-LAND ZEN ZEN PURE-LAND Letters from Patriarch Yin Kuang Translated by Master Th ́ich Thi`ˆen Tˆam, et al Forrest G. Smith, consulting editor SUTRA TRANSLATION COMMITTEE OF THE UNITED STATES AND CANADA New York – San Francisco – Toronto

”שתי הכניסות וארבעת היישומים“ מאת בודהידהרמה (הפטריארך ה-28 של שושלת הדְִהִיָאנָה בהודו והפטריארך ה-1 של הצָ'אן בסין)

wrathfulBodhidharma
תרגום שלי לעברית מ 3 תרגומים שונים לאנגלית ברשת של ד. ט. סוזוקי, ג'והן ר. מק-רָאֶ וביל פורטר, ומתוך הספר שנמצא אצלי של ג'פרי ל. ברוטון. (התוספות בסוגריים הן שלי)

(ו) עכשיו, נתיבים רבים מובילים אל הדרך. אפשר לסכם את כולם בתמצות לשני סוגים: הנתיב הראשון הוא כניסה באמצעות העיקרון; הנתיב השני הוא כניסה באמצעות היישום.

בכניסה באמצעות העיקרון הכוונה היא בהתעוררות אל הדהרמה באמצעות ההדרכות, ובביטחון עמוק בכך שטבעם האמתי של כל היצורים החיים (ללא יוצא מן הכלל) הוא זהה (לגמרי) בין אם הם אינם משוחררים וערים ובין אם הם משוחררים וערים. זהו רק בגלל מעטה של 'אבק חיצוני' (מחשבות כוזבות ומוליכות שולל), שהטבע האמתי אינו גלוי. בנטישה של הכוזב ובפנייה אל האמתי, ובמצב (תודעה) שאינו זע (כקיר; או שמדובר בטכניקת מדיטציה של התבוננות בקיר), או-אז עצמי ואחר, אלה שאינם משוחררים וערים ואלה המשוחררים וערים, הם כולם זהים (במהותם) ואין ביניהם כל הבדל. בשהייה איתנה מבלי לנוע (בתודעה), ובחופש מוחלט מן ההדרכות שנמסרו במילים, זהו התואם המסתורי עם העיקרון. להיות ללא משוא פנים, צלול ודומם, זה מה שנקרא "כניסה באמצעות העיקרון".

 

בכניסה באמצעות היישום הכוונה היא לארבעת היישומים, וכל שאר היישומים כלולים בהם. מהם הארבעה?

הראשון הוא היישום של קבלת התוצאות של קרמה (פעולה) רעה; השני הוא היישום של היות בתואם עם התנאים והנסיבות; היישום השלישי הוא של נטישת ההשתוקקות והיישום הרביעי הוא של הדרכותיה של הדהרמה.

(1) מהו היישום של קבלת התוצאות של קרמה רעה? כשלתלמיד הדהרמה נגרם סבל, עליו לחשוב כך: "אני, במשך אינספור תקופות חיים בעבר על-פני עידנים רבים, התרחקתי מן המהות והלכתי שבי אחר הטפל. גרמתי לעוינות רבה ולשנאה רבה, ובכך פגעתי ביצורים רבים וגרמתי להם נזק רב. למרות שבחיי הנוכחיים לא עברתי אף עברה ולא גרמתי שום נזק (לאף אחד), הסבל שאני סובל כעת הוא הבשלה של פירות מעשיי הרעים שעשיתי בעבר. זהו לא עונש שהאלים או בני-אדם השיתו עליי. ברצון רב, מבלי להיות נרגן ובסבלנות, אשא סבל זה ללא טרוניות." (ה)סוטרה (בודהידהרמה אינו מציין איזו) אומרת: "כשנגרם לכם סבל, אל תתעצבו. מדוע? מכיוון ש(כבר) הבנתם את הסיבה המונחת בבסיסו." כשמחשבה זו מופיעה אצל התלמיד, הוא הופך להיות בתואם עם העיקרון, וכך הוא מנצל את נשיאת סבלו כדי להתקדם בדרכו הרוחנית (הדהרמה). זה מה שנקרא "יישום קבלת התוצאות של קרמה (פעולה) רעה".

(2) מהו היישום של היות בתואם עם התנאים והנסיבות? לאף אחד מן היצורים החיים אין עצמיות שהיא בלתי משתנה ושאינה מותנית לקיומה באינספור תנאים וסיבות. לכן יש לקבל סבל וכאב ושמחה ועונג באותם השלווה ושוויון הנפש שכן אינם אלא (אך ורק) תוצאות של סיבות ותנאים. אם פירותיה של קרמה (פעולה) מיטיבה מבשילים, כגון שבח ומזל טוב, אלה הם רק תוצאות של סיבות ותנאים מן העבר אשר מופיעים בחיים הנוכחיים. כשהסיבות והתנאים שגרמו להופעתם ישתנו, הם (השבח והמזל הטוב) יסתיימו. לכן, במה יש לשמוח? מכיוון שהצלחה וכישלון (או רווח והפסד) תלויים בסיבות ובתנאים (הגורמים להם), התודעה אינה מתמלאת ואינה פוחתת. דוממת מבלי שתנוע בנשיבת רוח העונג, באופן מסתורי (התלמיד) הופך להיות בתואם עם הדרך (הדהרמה). זה מה שנקרא "היישום של היות בתואם עם התנאים והנסיבות."

(3) מהו היישום של נטישת ההשתוקקות? הבורים נמצאים במצב מתמיד של בלבול ובורות. כיוון שכך, הם תמיד כמהים וחומדים דבר מה כזה או אחר. מצב זה נקרא השתוקקות. (אולם) החכמים בעלי הראייה החודרת, התעוררו. הם בוחרים במהותי על-פני היחסי. הם מכוונים אל הנשגב העילאי, ומשקיטים את תודעתם; גופם ממשיך להשתנות עם התנאים והנסיבות; כל התופעות ריקות הן (מעצמיות קבועה ובלתי מותנית), והם אינם עורגים לדבר. היכן שמנצנצת הברכה אורב גם האסון; שהות מתמשכת בשלושת ממדי הקיום (של התשוקה, הצורה ואי הצורה) היא כמו שהות בבית שעולה באש. הגוף הוא מצבור של סבל, ואין לבעלי הגוף שלווה. אילו המבינים זאת, מפסיקים להיצמד, חדלים מלערוג ואינם משתוקקים עוד לדבר. (ה)סוטרה אומרת (בודהידהרמה אינו מציין איזו): "השתוקקות מלווה (תמיד) בכאב. ללא השתוקקות, זוהי השמחה." לכן אלו שחדלו מלהשתוקק, נמצאים על הדרך (לשחרור מוחלט מכל סבל ולהתעוררות).

(4) באשר ליישום הרביעי, יישום הדהרמה, זוהי ראיית הדהרמה כעיקרון של הטוהר המהותי. עפ"י עיקרון זה, כל התופעות (סנסקריט: דהרמות; בבודהיזם המילה "דהרמה" היא גם התורה שלימד הבודהה וגם "תופעה", תלוי בהקשר בו נאמרים הדברים) ריקות (מקיום עצמי קבוע ובלתי מותנה ולכן גם) ללא פגם וללא היצמדות, ללא זה וללא אחר מזה. (ה)סוטרה אומרת (בודהידהרמה אינו מציין איזו): "בדהרמה אין יצורים חיים מכיוון שהיא חופשייה מהפגם של 'יצורים חיים' ובדהרמה אין עצמיות מכיוון שהיא חופשייה מן הפגם של 'עצמיות'." כך החכמים בעלי הראייה החודרת אשר מסוגלים לתת אמון בעיקרון זה ולהבין אותו, נמצאים בתואם עם הדהרמה. מכיוון שאין קמצנות בדהרמה, היו נדיבים ואמנו את עצמכם בנתינה של גופכם, חייכם ורכושכם. מבלי לבקש דבר בתמורה, וללא ההשקפה של 'נותן', 'מקבל' ו'נתינה', לא תיצמדו לדבר בעולם; רק תרצו לטהר את היצורים החיים מפגמיהם ולהיטיב עמם, אולם מבלי לאחוז בצורה. אימון זה הוא לכם לטוב ולתועלת, אולם גם לטובתם ותועלתם של זולתכם, ויהיה כעטרה לדרך המובילה להגשמת שחרור מוחלט מכל סבל ולהתעוררות. כפי שתתאמנו בנתינה ונדיבות (סנסקריט: דָאנָה), כך גם יש להתאמן בשאר חמש השלמויות (סנסקריט: סִילָה – מוסר ואתיקה; קשָׂנטִי – סבלנות; וִיריָה – התגברות; דְהִיָאנָה – מדיטציה ופְּרַג'נָא – הבחנה נכונה וחוכמה טרנסנדנטלית). כך החכמים מתאמנים בשש השלמויות כדי להכחיד מחשבות כוזבות אולם בה בעת (מצד עצמם) אינם מתאמנים בדבר. זה מה שנקרא "יישום הדרכותיה של הדהרמה."

מהבודהיזם המוקדם ועד למהאיאנה בודהיזם – ההרצאה המצוינת של הנזיר המכובד בודהי:

הדהרמה שלימד הבודהה ואריגתה במעשי היום יום – קורס בן שלושה מפגשים עם שלמה שאנטידווה שפרינגר


הדהרמה שלימד הבודהה ואריגתה במעשי היום יום – קורס בן שלושה מפגשים עם שלמה שאנטידווה שפרינגר

מטרת הקורס היא להציג מודל לתרגול מעשי של לימוד של דהרמה. נדבר על מטרות שונות שמציבה בפנינו הדרך הבודהיסטית ועל הדרכים להגשמתן. המשתתפים יקבלו ארגז כלים המתבסס על דרשותיו המוקדמות של הבודהה וילמדו לעבוד בצמוד אליהן. ההשתתפות מתאימה למתחילים ולבעלי ניסיון כאחד.

👈🏻 המפגשים יתקיימו בימי ד' בין השעות 19:30-21:30 בתאריכים: 13/11/19, 20/11/19 ו- 27/11/19

👈🏼 לפרטים נוספים והרשמה: שירה: 052-898-7290

עלות השתתפות לכל שלושת המפגשים היא 240 ש"ח. התשלום הוא מראש עבור כל שלושת המפגשים, או עבור מס' המפגשים שבכוונת המשתתפים להגיע אליהם. רצוי מאוד להגיע לכל שלושת המפגשים שכן יחדיו שלושה שיעורים של אותו הנושא.
👈🏼 חשוב מאוד: מגבלת הכסף לא תמנע מאדם לקבל את הדהרמה, ולכן מי שקשה לו לשלם את מלוא הסכום, מוזמן בשמחה לבוא ולשלם כפי יכולתו.

🧘‍♂️ על המנחה ועל הקורס:
שלמה ש. שפרינגר לומד ומתרגל בודהיזם מזה כ-22 שנים. הוא למד ותרגל במסורות התהרוואדה והצ'אן (זן)-בודהיזם הסיני, וכיום הוא מתרגל במסורות הבודהיזם-הטיבטי.

אשלייה ההארה שמשלים בה את עצמם אנשי הפסאודו-זן

אחת מן הסיבות העיקריות שרבים אנשי הפסאודו-זן משלים את עצמם שהם ✌️הגיעו להארה✌️ כשאיזו תובנה מבריקה זרחה בתודעתם או כשהם חוו חיזיון או חוויה מיסטית עמוקים ומטלטלים, היא משום שפשוט אין לידם מורה טוב באמת שיסביר להם את טעותם ושידריך אותם איך להמשיך ולתרגל.

יפה מאוד הסבירה הנזירה ג'טסונמה טנזין פאלמו את ההבדל העמוק בין "חוויה" ו"התנסות" ל"הגשמה". ששתי הראשונות הן ארעיות בלבד והשפעתן על התודעה דועכת וחולפת עד שהן הופכות רק לזיכרון, ואילו השפעתה של ההגשמה על התודעה היא עמוקה ורחבה ללא שיעור ואף פעם לא דועכת ונעלמת. ההגשמה היא ברת קיימא לכל החיים ואף מעבר להם.

לזכרו של מורה וחכם הצ'אן שיפו שנג ין


אני לא טוב בתאריכים של שום דבר: לא ימי הולדת, לא ימי זיכרון, לא ימי פטירה ולא חגים. בכל זאת היום הופיעה בפיד שלי בפייסבוק הודעה שמציינת שהיום במנזרים ובמרכזי הצ'אן של שיפו מציינים את מותו ועורכים טקסים לזכרו. בשנת 2009 כששמעתי מתור מבית בהאוונא על פטירתו מן העולם, כתבתי בבלוג ישן שלי פוסט לזיכרו, ואותו אני מעלה לכאן:

"Shlumu, here is Shlumu," אני שומע קול חלוש ורועד מאחורי. אני מסתובב על עקביי לאחור, ולמראה הדמות הדקה והגבוהה, חיוורת ועטויה גלימה חומה, המתח וההתרגשות שאחזו בי בימים האחרונים נשטפים ממני בבת-אחת כמים שפתחו להם את הסכר. דמעות מתגלגלות על לחיי ואני מוחט את אפי בניסיון לעצור אותן. שרירי רגלי נתרפו וברכיי החלו לרעוד. לבי נפתח והתרחב, ומוחי שהיה כבד עליי בימים האחרונים הפך לחלל.

יום קודם לכן עשיתי משהו ששנים כבר איני עושה, ושגם היום רק לעיתים נדירות ביותר אעשה אותו: הלכתי לבָּר שליד ביתי ושתיתי לשכרה. שניים או שלושה בקבוקי בירה הספיקו לי כדי שיעשו את שלהם. המוסיקה פעמה בחזי, ועשן הסיגריות שרף את עיניי. ראשי היה סחרחר ולאחר כשעה, אולי קצת יותר, יצאתי מן הבר מתנדנד ובוכה את דרכי הביתה. אני בוכה, כי חודשים של משא-ומתן מוזר ומתיש התנהל ביני לבין מזכירתו של שֶנְג-יֶן. אני בוכה, בזכרי את התקופה המופלאה בה שהיתי במרכז הצ'אן שלו. אני בוכה, משום שלא האמנתי שאראה את שִיפוּ (סינית: מורה-אבא, כפי שכונה בפי אוהביו-תלמידיו) שֶנְג-יֶן שוב בחיי אלה. אני בוכה, כי מחר יקרה הבלתי-יאומן מבחינתי: אפגוש אותו שוב. ולא סתם אפגוש אותו, אלא גם אקח אותו לשיחת דהרמה פומבית בארצי שלי, דבר שחלמתי לעשות מן הפעם הראשונה בה פגשתי בו, הפעם הראשונה בה פגשתי את מורה-הצ'אן שֶנְג-יֶן.

את שיפו שֶנְג-יֶן פגשתי לראשונה בשנת 97` של המאה הקודמת דרך ספרו הנהדר Getting the Buddha Mind, ובשנת 99` עשיתי עמו את ריטריט הצ'אן הארוך הראשון שלי. כחצי שנה מאוחר יותר הגעתי אל מרכז הצ'אן שלו במדינת ניו-יורק בו שהיתי כחצי שנה, עד כחודש או חודשיים שלאחרי תחילת שנת 2000. רבות, רבות עד מאוד למדתי מן האיש המופלא הזה, שתמיד היה נדמה לי כישות שאינה מן העולם הזה. כיבדתי ואהבתי אותו. לעיתים גם רגזתי וקצפתי עליו, בשל קשיים שונים ומשונים (בעיקר משונים) שנוכחותו ודרך לימודו הציבו בפניי. כאבי ברכיים ומדיטציות עמוקות היו מנת חלקי במשך החודשים בהם שהיתי אצלו, בריטריטים הארוכים שהנחה, בהאזנה לדרשותיו ושיחותיו. עיניו היו חריצים אפלים של נצח, ותחת החיוך ששכן כמעט קבע על שפתיו שכנה קשיחות מאין כמוה. המנעד של שיחותיו ודרשותיו היה גדול: משיחות ודרשות פשוטות, כאילו דיבר בפני קהל ילדים, ועד לשיחות ודרשות עמוקות, דקות בעידונן, כמעט בלתי נתפשות. פעמים היה נדמה לי שהוא יהיר ומתנשא, בעל מניירות של סלב וכוכב פופ, ופעמים אחרות תבונתו הייתה חודרת עד מח העצם. פעמים רבות היה מלא בחוש הומור משובב נפש, פעמים אחרות היה חמוּר וקשוח. אולם בכל צורה שנהג, ובכל צורה בה הרגשתי כלפיו, מאחורי כל אלה חשתי בשיפו משהו שהיה שרוי בו כל הזמן, משהו שלא חשתי בשום אדם שפגשתי קודם לכן. והמשהו הזה הוא החופש.

אני רואה את שיפו עומד במרכזה של פמליה קטנה של אנשים: שתי נזירות, שני צלמים, והמתורגמנית שלו, רֶבֶּקָה. אני ממהר אליהם, ורבקה אומרת לי להמתין חצי שעה עד ששיפו יירד שוב מחדרו. הוא רוצה לנוח. הם עולים למעלה לחדריהם, ואני ממתין בלובי של האכסניה בה הם שוהים. האכסניה בירושלים ואנחנו עומדים ליסוע לתל-אביב. אני מתקשר לנהג המונית שהזמנתי כדי לוודא שיגיע בזמן. חצי השעה עברה, ושיפו ופמליתו ירדו אל הלובי. המונית הגיעה וכולנו נדחסים אל תוכה. שיפו מתיישב מאחורי הנהג ומזמין אותי לשבת במושב המקביל לו בצידה הימני של המונית. הוא משלב את רגליו ומניע בעדינות את החרוזים שבמָאלָה (מחרוזת המנטרות) שלו. הוא מפנה אליי את מבטו ואומר בחיוך, "מעולם לא תיארתי שאראה אותך שוב" ואני עונה "גם אני לא." הוא מסובב את פניו מעליי ומביט בנופים החולפים על פנינו במהירות. לאחר כמה דקות הוא פונה אליי שוב ושואל "על מה תרצה שאדבר הערב?" "שיפו," אני עונה וממשיך, "אשמח אם במקום שתדבר על הזן שבחיי היום-יום, כמו שכולם עושים, תדבר על הדברים העמוקים שבזן. אתה לא יודע," הוספתי ואמרתי, "בארץ יש לנו כבר זן. זן יפני, זן קוריאני. וכולם כמעט מדברים על אותו הדבר. זן בחיי היום-יום. אבל את הזן הסיני שהוא המקור, אין לנו פה. לימוד רציני, מעמיק, אודות מדיטציית הזן של החוּאָ-ט`וֹ (סינית: ראש המחשבה, התודעה לפני שמחשבה נהגית בה), או הדרכות מדויקות של מדיטצית ההארה הדוממת (בשפה סינית מוּ- צָ`אוֹ, המקבילה הסינית למה שמוכר בסוטו-זן היפני כשיקנטאזה, `רק לשבת`) מעולם לא נשמעו בישראל. גם אודות חמש הדרגות של טוּנְג-שָאן (חמשה מצבי תודעה שונים הידועים גם כיחסים בין האורח למארח, או בין הנסיך לשר) אף אחד לא שמע כאן." שיפו מחייך ואומר "נראה. אתה יודע," הוא ממשיך לחייך "כשהתה הסיני יובא לקוריאה וליפן, טעמו הידלל." שיפו פונה לאחור ואומר משהו בסינית למתורגמנית שלו. רבקה מבקשת ממני שנפסיק את שיחתנו כדי שהוא יוכל שוב לנוח עד שנגיע לתל-אביב. דממה משתררת בחלל המונית. מעולם לא ראיתי אדם שנח כפי ששיפו נח. הוא לא נשען על המושב וריווח את תנוחתו כפי שמרבית האנשים עושים כשהם רוצים לנוח. הוא פשוט הפסיק לדבר. יכולתי לחוש איך כולו מתרפה ואיך רשמי שיחתנו שוחררו ממחשבתו. זו הפעם הראשונה מכל הפעמים בהם שהיתי במחיצתו בה הייתי קרוב אליו כל כך ולחוש את עוצמתו השקטה.

השנה היא שנת 2003 והחודש הוא חודש דצמבר. הגענו לבית-בהאוונא בתל-אביב ושם נשא שיפו את דרשתו. הוא נענה לבקשתי, ודיבר אודות כל הנושאים שהעליתי בפניו. זו הייתה אחת מהמעולות שבדרשותיו. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את שיפו בחיים.

שיפו חזר לטאיוואן ולארה"ב. בשנים שלאחר מכן בריאותו הידרדרה והוא נזקק לדיאליזה בשל כליותיו החולות. את ההודעה על פטירתו מן העולם קיבלתי בשיחת טלפון ביום שלאחריה מתוֹר, שהיא ובן זוגה איתמר הקימו את בית-בהאוונא, ושבבית זה הם אפשרו בנדיבותם את שיחת הדהרמה הפומבית הראשונה, והיחידה, ששיפו שֶנְג-יֶן נשא בישראל. כשאני שומע אודות פטירתו לבי גואה ודמעות נקוות בעיניי.

הייה שלום שיפו, הייה שלום. אם תרצה, ולא יהיה קשה עליך הדבר, היוולד ביננו שוב. עדיין יש מספיק אנשים בעולם שיודעים להעריך את טיבו של התה הסיני שלך ושכמוני, ישמחו לשתות ממנו לרוויה שוב.

זוהי צוואתו ושיר המוות של שיפו שנג-ין:

What I am unable to accomplish in this lifetime, I vow to push forward through countless future lives; What I am unable to accomplish personally, I pray for everyone to join forces to promote

Busy with nothing, growing old.
Within emptiness, weeping, laughing.
Intrinsically, there is no "I."
Life and death, thus cast aside. ~ Venerable Master Sheng Yen