Skip to content

לאמה טנזין שר מנטרות עם רון כהן וגלעד וייס

לאמה טנזין הנפלא שר מנטרות ב-Meditation Factory
כולם מוזמנים בשמחה גדולה❤❤❤😀

כנסו לדף ה"אירועים מיוחדים" באתר של Meditation Factory

שירת מנטרות-לאמה טנזין

על אי הצמדות לכאורה, *בודהיזם ללא אמונות* ומעשיותה של הדהרמה האותנטית

מדהים לראות איך תלמידי בודהיזם מערביים ובכללם ישראלים, ממהרים לתרגל אי-הצמדות לשיעוריו של הבודהה ולדהרמה שלימד, וממהרים לחבק את *הבודהיזם ללא אמונות* שיצרו בשבילם, משחקים אותה כאילו הם *משוחררים מדעות ואמונות*. אבל אל שאר אמונותיהם, דעותיהם, זהויותם התרבותיות/מגדריות/דתיות/לאומיות/אתניות, השקפותיהם הפוליטיות, רעיונות השווא שלהם ורגשותיהם המתעתעים, הם נצמדים בלפיתה עזה ולא מסוגלים לשחרר אפילו במילימיטר.

חוסר מודעות עצמית? חוסר כנות עצמית? אולי אפילו, הממ.. גוון כלשהו של צביעות קלה?

טעות גדולה היא לחשוב שהדהרמה היא אוסף של דעות ואמונות. באמת, הדהרמה היא אוסף של אמצעים, כולם מעשיים – לשינוי והתמרה של התודעה, בפועל ולא כהשקפה פילוסופית בלבד. לכן עד שלא השגנו את השינוי המבוקש כל שחרור מוקדם של הדהרמה מעלינו הינו טעות. למה הדבר דומה? לאדם שנוטש את ספינתו כשהיא מפליגה בים סוער והוא עדיין לא הגיע למחוז חפצו.

תוספת קטנה לרשומה "השיעור של החלל והאבק או המארח והאורח בצ'אן-בודהיזם"

ברצוני להוסיף כמה מילים משלי לדבריו של הענן הריק אודות ההבחנה בין 'חלל ואבק' או 'המארח והאורח' בצ'אן בודהיזם:

בעיה נפוצה אצל רבים מן המודטים היא ההסחפות אחר מחשבותיהם, רגשותיהם ודמיונותיהם הנודדים תדיר, וחמור מכך האמון שהם נותנים בכל אלה וההזדהות המוחלטת עימם. במדיטציה חשוב מאוד להבין שכל מה שאינו הטכניקה המדיטטיבית עצמה שאנו מפעילים וכל מה שאינו שיעור של דהרמה הינם למעשה דברים שיש לאפשר להם ללכת מאיתנו פעם אחר פעם כשהם מופיעים, משתהים ונעלמים שוב ושוב ללא הפסק. זאת המשמעות הראשונה של הבחנה זו. המשמעות השנייה היא, שהבנה עמוקה ונרחבת של האופנים בהם תודעתנו פועלת ושל טבעה האמיתי, מקדמת אותנו מאוד-מאוד אל עבר השחרור וההתעוררות. ידיעת טבעה האמיתי של התודעה משחררת ואילו הבורות באשר לטבעה האמיתי של התודעה כובלת.

הקישור לרשומה אליה דבריי מתייחסים הוא כאן: השיעור של החלל והאבק או המארח והאורח בצ'אן בודהיזם

מי ייתן וכל היצורים המרגישים ללא יוצא מן הכלל יזכו במהרה לשחרור מוחלט מכל סוגי הסבל ומכל הסיבות לו, וישיגו את החוכמה והחמלה שאינן נושאות פנים ושהינן ללא שום גבול!❤

השיעור של החלל והאבק או המארח והאורח בצ'אן-בודהיזם

באסופת שיעורי הצ'אן שנקראת הדרשות ומילות הדהרמה של הענן הריק בתת פרק של הפרק הראשון שנקרא איך להתחיל את האימון: ההבחנה בין מארח ואורח מסביר חכם ומורה הצ'אן הענק הענן הריק שהאימון במדיטציה של הצ'אן מתחיל באבחנה יסודית בין שני היבטים יסודיים של התודעה הנקראים 'מארח' ו'אורח' או 'חלל' ו'אבק', ומקורה של האבחנה הזו נמצא בסוטרה (דרשה) שנקראת סוּרַנגַמָה (Surangama Sutra). כך אומר הענן הריק כשהוא משלב בדבריו ציטוט של הקטע הרלוונטי מתוך הסורנגמה (התרגום מהמקור באנגלית שלי, וכך גם ההערות שבסוגריים אלא אם ציינתי אחרת):

     איך מתחילים באימון: האבחנה בין אורח למארח:

איך יש להתחיל באימון הצ'אן? באסיפת הסוּרָנגָמַה אָגְ'נַטַקוּנְדִינְיָה האציל מזכיר את שתי המילים `אבק זר` וכאן בדיוק אנחנו צריכים להתחיל את האימון. הוא אמר: 'למשל, נוסע מגיע לאכסניה וירצה להעביר בה את הלילה או לאכול. מיד לאחר שסיים את שרצה לעשות הוא אורז את חפציו וממשיך במסעו, כיוון שאין לו זמן להשתהות עוד. באשר למארח (של האכסניה – כך במקור), אין לו מקום אחר ללכת אליו. המסקנה שלי שזה שאינו נשאר הוא האורח ואותו אחד שכן נשאר הוא המארח. לכן מה שאינו נשאר הוא זר. ושוב, כשהשמיים בהירים, השמש עולה ואורה נכנס אל הבית דרך הפתח, אפשר לראות את האבק נע באלומת האור, ואילו המרחב הריק אינו נע. לכן מה שאינו נע הוא החלל, ומה שנע הוא האבק.'

אבק זר הוא תיאור של מחשבות השווא, והחלל מתאר את הטבע עצמו (או טבע העצמי), שהוא המארח הקבוע שאינו עוקב אחרי האורח בבואו ובעזיבתו. כל אלה מתארים את הטבע עצמו (או טבע העצמי) שהינו נצחי (אינו נע) ואינו עוקב אחרי מחשבות השווא המופיעות ונעלמות בפתאומיות. לכן נאמר: 'אם לא מתחשבים בדברים (כלומר אם אנחנו לא מאפשרים לדברים להסיח את דעתנו ולהפריע לנו, ונשארים ממוקדים באימון שלנו), לא נחוש בשום אי נוחות גם אם נהיה מוקפים בכל הדברים.' באבק שנע מעצמו ואינו מפריע לחלל אשר הינו בבירור חסר תנועה, הכוונה היא שמחשבות השווא אשר מופיעות ונעלמות מעצמן אינן מעכבות את הטבע עצמו שאינו ניתן לשינוי בככותו (סנסקריט: Bhutatathata). זוהי משמעותה של האמירה: 'אם התודעה אינה עולה (נעה בתגובה לדברים), כל הדברים הינם חסרי פגם.'

משמעות המילה שלמעלה 'זר' היא גסה וזו של 'אבק' היא מעודנת. על המתחילים להבין בבירור את ההבדל בין 'מארח' ל'אורח' וכך לא 'ייסחפו להם' אחר מחשבות שווא. כשיתקדמו הלאה, 'חלל' ו'אבק' יהיו ברורים להם ולא תיגרם להם שום אי נוחות בגלל מחשבות שווא. נאמר: 'כשמזהים מחשבות שווא, לא יגרם שום נזק.' אם תחקרו את כל העניינים הללו בתשומת-לב ותבינו אותם, יותר ממחצית מה שהאימון מכוון אליו יהיה די ברור לכם.

רשומה קטנה על מיינדפולנס

מיינדפולנס.

מילה שקנתה לה בשנים אחיזה כה עזה בעולם המדיטציות והניו-אייג׳, מילה שמציינת טכניקה מנטלית-מדיטטיבית, או אולי כמה סוגים של טכניקות מנטליות מדיטטיביות, המבוססות על שיעוריו של הבודהה אודות ׳תשומת הלב לנשימה׳ (פאלי: אָנָאפָּאנָהסַטִי) ו׳ארבעת המוקדים של של תשומת הלב׳ או ׳ארבעת היסודות של תשומת הלב׳ (פאלי: סַטִיפְּהָאטַנָה). מכיוון שכותב שורות אלה מחבב באופן מיוחד את לימוד וידיעת מקורם של הדברים, במקרה והינכם קוראים רשומה קטנה זו, בואו ונתחקה יחדיו אחר מקורותיה של המילה ״מיינדפולנס״.

המילה המקורית בשפת פאלי שתורגמה לאנגלית כ׳מיינדפולנס׳ היא המילה ׳סַטִי׳, ומשמעותה היא ׳היזכרות׳, או ׳תשומת-לב׳. באיזה מובן ׳היזכרות׳ או ׳תשומת-לב׳? במובן של איזכור חוזר ונשנה של דבר מסוים ונתינת הדעת לביצועו. למשל, במקרה של המדיטציה הידועה כ׳תשומת-הלב לנשימה׳, על המודט להזכיר לעצמו שוב ושוב לשים לב אל נשימתו ולהיות מודע לה, לשים לב כשמודעותו מוסחת ממנה, להזכיר לעצמו להחזיר את תשומת-לבו לנשימתו ולהיות מודע לה שוב. בדרשה הידועה כ׳סטיפהאטנה-סוטרה׳, הדרשה על ארבעת מוקדי תשומת-הלב, מופיעה מילה נוספת בצמידות למילה ׳סטי׳ והיא המילה ׳סַמפַּגַ׳נַה׳. טווח משמעויותיה של מילה זו הוא ׳הבנה צלולה׳, ׳עירנות מלאה׳, ׳מודעות מלאה׳, ׳הבחנה׳ ועוד אי-אילו משמעויות קרובות. במילים אחרות, אנחנו יכולים לראות ששני האלמנטים הללו יחדיו חייבים להיות נוכחים בתרגול המדיטציה שלנו: תשומת-לב ומודעות.

מה עם מדיטציות אחרות במסורות הבודהיסטיות השונות (צ׳אן/זן, וג׳רהיאנה/בודהיזם טנטרי וכד׳), או אפילו מדיטציות של מסורות רוחניות אחרות כגון היוגות השונות או המסורות הטאואיסטיות? גם שם, ולא משנה מהי הטכניקה בה נשתמש, בין אם התמקדות בצ׳קרות, הדמיות מודרכות (או דמיון מודרך), התמקדות בנקודות מפתח אנרגטיות בגוף כבדוגמת המסורות הטאואיסטיות ואפילו במדיטציה היהודית מבית מדרשו של הרב הגדול אבולעפיה, בכולן ללא יוצא מן הכלל חייבים לנכוח שני האלמנטים הללו: תשומת-לב (mindfulness) ומודעות (awarness).

מי ייתן ורשומה קטנה זו תהווה מקור לשמחה, רווחה ותועלת לרבים!
בקידה, שלמה ש. שפרינגר❤:-)

תמצית שיעור הצ׳אן של יום השבת ה-31 באוקטובר 2015, אודות הקרמה – המשך

חברות וחברים יקרות ויקרים,

בשבת שעברה המשכנו לדבר על הקרמה, בהתאם למתווה של המורה וחכם הצ׳אן הענק הענן הריק. לא עפ׳׳י הסבריו שלו דווקא, אלא עפ׳׳י הסבריו של בודהידהרמה, פטריארך הצ׳אן הראשון בסין. כדי להכניס לעיניינים את אלה שלא עקבו אחריי עד כה, רק תזכורת קטנה: הענן הריק מדבר על 4 תנאים חיוניים לאימון בצ׳אן והם: 1. אמון בתקפותו של חוק הסיבה והתוצאה, דהיינו – הקרמה; 2. שמירה קפדנית על כללי המוסר והאתיקה; 3. אמון ואמונה בדהרמה, התורה שהבודהה לימד, ובבודהה עצמו כמורה הדהרמה; 4. בחירת שיטת תרגול מדיטטיבית ודבקות בה. אנחנו עדיין מדברים על התנאי החיוני הראשון, אמון בכך שהקרמה אכן פועלת, ואני מסביר את הדברים לפי שיעוריו של בודהידהרמה אשר כינה אותם ״שתי הכניסות ו-4 התרגולים״. שני התרגולים הראשונים מתוך הארבעה מתייחסים לקרמה והם: קבלת הגמול על עוינות וקבלה של הנסיבות. בשיעור הזה דיברנו על קבלת הגמול על עוינות. מהי קבלת הגמול על עוינות? אם זכור לכם כשהתחלתי להסביר את עיקרי הקוסמולוגיה הבודהיסטית, אמרתי שכל הישויות, או היצורים החיים, הינם למעשה זרמים של תודעות מזמן ללא התחלה ועד זמן ללא סוף; שהם כל הזמן לובשים צורה ופושטים צורה בסוגים של שונים קיום בתהליך המכונה ״לידה מחדש״ והידוע יותר כ״גלגול נשמות״ (כאן חשוב להדגיש שאין מדובר בגלגול נשמות כפי ההבנה הפופולארית של רעיון זה. דומה, אבל שונה:-) ). כל ישות חיה צוברת במהלך חייה מזמן ללא התחלה ועד המצב, הזמן והמקום בו היא נמצאת בכל רגע נתון פוטנציאלים חיוביים ופוטנציאלים שליליים, אשר מגשימים את עצמם בהתאם להם. כך ישות חיה, בהיותה אדם, ואני בכוונה מדבר כרגע במיוחד על צורת הקיום האנושית, כי הדהרמה נועדה קודם כל לאנשים, נושאת סוגים שונים של סבל וכאב הנגרמים לה בידי יצורים חיים אחרים, אנושיים ושאינם אנושיים. באופן רגיל, אנחנו לא רק תולים באופן מוחלט את אושרנו ושמחותינו בנסיבות חיינו החיצוניות (כלומר – ״אם היה לי כך וכך״ או ״אם הייתי כזה וכזה״ או ״אם רק המצב היה אחרת…״ וכו׳), אלא גם את סבלותינו אנחנו תולים באופן מוחלט בנסיבות חיינו החיצוניות (כלומר – ״אם רק היו מפסיקים לפגוע בי, לחמוס את רכושי, לקנא בי, לנקום בי, לרמות אותי״ וכו׳). פה, בנקודה זו, השיעור של בודהידהרמה מורה לנו להתחיל לשנות לחלוטין את עמדתינו המנטלית והרגשית: אנחנו נפגעים, משום שבזמן זה או אחר אנחנו פגענו. אין לנו את מי להאשים, אלא רק לקחת אחריות על פעולותינו. נעזוב כרגע את השאלה של חיים קודמים וחיים הבאים, וננסה להתמקד ביישום המעשי של תפישה זו של הזחת כובד המשקל שאנחנו מייחסים לאירועים השליליים שפוקדים אותנו, מן האחר אלינו עצמנו. זוהי עמדה מנטלית ורגשית אחרת לגמרי מזו שאנחנו רגילים בה, שבה אנחנו תמיד תולים את האחריות לכל הרע שקורה לנו בכל מה שמבחוץ לנו; זהו שיעור של פיתוח סבלנות וסובלנות, של המנעות, או לפחות של כוונה להמנע, מלהשיב לאחרים כגמולם ולנקום בהם. הסיבה שעומדת מאחורי השיעור הזה היא לא רק מוסרית גרידא, אלא גם תודעתית: איננו יכולים להשיג את ההתעוררות כל עוד תודעתנו ממשיכה להיות מעורבת, כבולה ופונה באופן תדיר לאחור אל זיכרון של מה שעשו לנו; זה בכלל לא משנה כלל כמה הצדק עימנו ועד כמה האחר באמת אשם. במילים אחרות, אולי פשוטות יותר: על תלמיד הדהרמה (כאן אני מתכוון למישהו או למישהי שמתרגלים מדיטציה ומיישמים את הדהרמה על שיעוריה השונים באופן מעשי), לאפשר לתודעתו להיות נקייה ומשוחררת מכל מה שכובל אותה, ומעגל זה של היזון חוזר הדדי של השבת-גמול ונקמנות הוא תמיד זיהום וכבל שיש לעשות את המאמץ לנטוש אותו כדי שהתודעה תוכל להמריא ולנסוק באופן חופשי לחלוטין אל השחרור וההתעוררות. בשיעור הבא נדבר על קבלה של הנסיבות, ובכך נסגור את הסבב הנוכחי של השיעורים אודות הקרמה. יהיו כמובן סבבים נוספים, שכן הדהרמה תמיד חוזרת שוב ושוב על עיקרי שיעוריה באופנים שונים ומהיבטים שונים, אבל לאחר שנסיים את הסבב הנוכחי נמשיך אל התנאי החיוני השני לאימון בצ׳אן עפ׳׳י הענק הריק, והוא הקפדה על שמירת כללי המוסר והאתיקה. מי שבמקרה עוקב אחרי שיעורי הצ׳אן שלי, יזכור בוודאי שכבר דיברתי על מוסר ואתיקה, ובקרוב נדבר אודותם שוב.

מי ייתן ושיעור זה יהיה לטובת, תועלת ורווחת הרבים❤:-)

Emptiness, Compassion & Morality in Mahayana Buddhism (ריקות, חמלה ומוסר במהאיאנה בודהיזם)

את המאמר הזה כתבתי לפני שנים רבות באנגלית ושמתי אותו בבלוג הישן שלי. קראתי אותו לאחרונה שוב ומצאתי אותו עדיין רלוונטי, והחלטתי להעתיק אותו לכאן. מקווה שיהיה לכם להנאה ולתועלת:-)

Being one of the most confusing ideas in Mahayana Buddhism, Emptiness became a very disputable concept. ‘If everything is empty’, some of us might argue – ‘then what will be the point in upholding the precepts, or treading the path of self-cultivation? If there is no path, no Enlightenment, and no “real” suffering to begin with and to be liberated from, is the Buddha Dharma has any meaning at all?’

In this thread I will try to explain (to the best of my little understanding of Emptiness) why the idea of Emptiness does not contradict the necessity for morality, compassion, self-cultivation, liberation from suffering and Enlightenment.

Moreover, I will try to explain how compassion and morality, not only being the foundations for the realization of Emptiness, are also the inevitable consequences of that realization.

Few words about Emptiness:

Basically, we can approach Emptiness from two angles, the first will be from the point of view of someone who realized Emptiness as part of his/her experience of Enlightenment, and the second will be from a conceptual point of view.

From the point of view of someone who realized Emptiness, pouring words on it would be a futile attempt to describe the undescribable, to express the inexpressible, and to discuss the undiscussible. Since we do have to rely on a spoken language to a certain extent, I will pour few words on the matter in hand anyway.

Emptiness as a state of being, is better expressed by actions. Lets see for example, how the Saint Milarepa of Tibet demonstrated his realization of Emptiness to a group of Indian Pandits who came to test his attainment:

Once a group of Pandits from India who heard about the great sage Milarepa came to him and asked for a discourse on Emptiness. Instead of answering, Milarepa took the Pandits to a place where a large boulder was stationed. Uttering not a word, he passed through the boulder to its other side as if his body and the boulder were made of air. Nodding their heads disapprovingly, the Pandits said that his teachings weren’t good enough. Saying nothing, Milarepa Crossed his legs in the lotus position and rouse up in the air, hovering motionless high in the sky above the Pandits heads. This time the Pandits prostrated to Milarepa, acknowledging his great understanding and realization of Emptiness.

More than being just a myth or a legend, I think that the story is trying to tell us that when one realizes Emptiness, the whole Universe of phenomena is in conformity with that person’s mind, or it might be better to say that the person and the Universe are becoming one whole Emptiness-realized-mind. Being in such a profound state, all dualities drop by themselves and there is no confusion anymore.

Did we reach such a state?

From the conceptual point of view, if we understand and except Emptiness of phenomena, all distinctions fall away. For example, every one of us has a nose, but each one of us has a different nose. We can say that “noseness” is the identical essence the multitude of people share, so even that each person’s nose is different, “noseness” nullify distinctions of one nose being “better” than other nose. Distinction between different noses is emptied of relevance. How all of that is connected to morality? When the matters of race, ethnicity, background, religion, gender and so on are being discovered as empty concepts, we have the basis of sila: Any kind of conflict grounded in the distinctions aforementioned above will be uprooted.

Emptiness is embedded in the five precepts, since there is no real self and others, any action of offense such as killing, stealing, wrong speech, sexual misconduct and intoxicating oneself will prove the lack of understanding of Emptiness on the offender’s part. The very initial need or will to commit such acts revolve around the wrong perception of self and others as real entities.

And how come that morality and compassion are the inevitable consequences of realization of Emptiness? As qualities of the Empty mind, morality and compassion, rather than being intentional movements within the mind, will be the total absence of greed, hatred and ignorance. Actively, any action of the Emptiness-realized-mind will be non other then morality and compassion.

Taking the Buddha and the other Buddhist saints as an example of human beings who realized Emptiness, we can see that they harbored non-of these confusions as “falling into Emptiness”, or that Emptiness will lead them to luck of compassion, or that their morality and chastity will be violated. The Buddha and his saints didn’t indulge in sex, or acid parties. They didn’t entertain war affairs in their minds, nor they held any political views.

Their sole aim was to do what is beneficial and good to all sentient being, no matter what the circumstances were. They never launched wars thinking that because everything is “empty”, “no selves” are “not killing” the other non Buddhists “no selves”, or when that “no self” is commiting sexual offense against another “no self”, thinking there is no infraction of the third precept that prohibiting sexual misconduct.

Regarding the importance of practicing self-cultivation I would like to cite two Great Masters on this matter:

KarmaChagmeRagaAsay

Mahamudra and Dzogchen Master Karma Chagmey Rinpoche

(An extract taken from the book The Union of Mahamudra and Dzogchen  by Chokyi Nyima Rinpoche pp-164 Rangjung Yeshe Publications)

"Sometimes, your body, mind and everything becomes voidness.
Perceiving everything as being empty. You will start to use high
Dharma words.

You might think that just as the empty sky can not be tainted by
anything whatsoever.

There is no reason for good and evil deeds to bring benefit or
harm.

If you keep a wild life-style and do not practice what is virtuous.
This nihilistic view of Emptiness is the cause of falling to the
lower realms.

It is called the ‘perverted view regarding Emptiness’
Although you may perceive everything to be empty in that way.

Maintain the essence and exert yourself in excepting and
Rejecting that which concerns cause and effect."

הענן הריק

הענן הריק

Grand Zen Master Hsu Yun

(An extract from Master Hsu Yun’s Discourses and Dharma words, edited, translated and explained by Lu Kuan Yu pp 14-15)

Strict observance if the rules of discipline (commandment)

"In striving to perform one`s religious duty, the first thing is to observe the rules of discipline. For discipline is the fundamental of the Supreme Bodhi; discipline begets immutability and immutability begets wisdom. There is no such thing as self-cultivation without observance of the rules of discipline. The Surangama Sutra which lists four kinds of purity, clearly teaches us that cultivation of Samadhi (-mind) without observance of the rules of discipline, will not wipe out the dust (impurities). Even if there be manifestation of much knowledge with dhyana, this also will cause a fall into (the realm of) maras (evil demons) and heretics. Therefore, we know that observance of the rules of discipline is very important. A man observing them is supported and protected by dragon-kings and devas, and respected and feared by maras and heretics. A man breaking the rules of discipline is called a big robber by the ghosts who make a clean sweep of even his footprints. Formerly, in Kubhana state (Kashmir), there was nearby a monastery a poisonous dragon which frequently played havoc in the region. (In the monastery) five hundred arhats gathered together but failed to drive away the dragon with their collective power of Dhyana-samadhi. Later, a monk came (to the monastery) where he did not enter into Dhyana-samadhi; he merely said to the poisonous dragon: `Will the wise and virtuous one leave this place and go to some distant one.` Thereupon, the poisonous dragon fled to a distant place. When asked by the arhats what miraculous power he had used to drive away the dragon, the monk replied: `I did not use the power of Dhyana-samadhi; I am only very careful about keeping the rules of discipline and I observe a minor one with the same care as a major one.` So, we can see that the collective power of five hundred arhats` Dhyana- samadhi cannot compare with a monk`s strict observance of the rules of discipline.
If you (retort and) ask me (why) the Sixth Patriarch said:

`Why should discipline be observed if the mind is (already) impartial?
Why should straightforward men practice Ch`an ?`

I will ask you back this question: `Is your mind already impartial and straightforward; if the (lady) Ch`ang O came down from the moon with her naked body and embraced you in her arms, would your heart remain undisturbed; and if someone without any reason insults and beats you, will you not give rise to feelings of anger and resentment? Can you refrain from differentiating between enmity and affection, between hate and love, between self and other, and between right and wrong? If you can do all this, then you can open your mouth widely to talk, otherwise it is useless to tell a deliberate lie.`"

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 29 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: