Skip to content

תמצית שיעור הצ׳אן של יום השבת ה-31 באוקטובר 2015, אודות הקרמה – המשך

חברות וחברים יקרות ויקרים,

בשבת שעברה המשכנו לדבר על הקרמה, בהתאם למתווה של המורה וחכם הצ׳אן הענק הענן הריק. לא עפ׳׳י הסבריו שלו דווקא, אלא עפ׳׳י הסבריו של בודהידהרמה, פטריארך הצ׳אן הראשון בסין. כדי להכניס לעיניינים את אלה שלא עקבו אחריי עד כה, רק תזכורת קטנה: הענן הריק מדבר על 4 תנאים חיוניים לאימון בצ׳אן והם: 1. אמון בתקפותו של חוק הסיבה והתוצאה, דהיינו – הקרמה; 2. שמירה קפדנית על כללי המוסר והאתיקה; 3. אמון ואמונה בדהרמה, התורה שהבודהה לימד, ובבודהה עצמו כמורה הדהרמה; 4. בחירת שיטת תרגול מדיטטיבית ודבקות בה. אנחנו עדיין מדברים על התנאי החיוני הראשון, אמון בכך שהקרמה אכן פועלת, ואני מסביר את הדברים לפי שיעוריו של בודהידהרמה אשר כינה אותם ״שתי הכניסות ו-4 התרגולים״. שני התרגולים הראשונים מתוך הארבעה מתייחסים לקרמה והם: קבלת הגמול על עוינות וקבלה של הנסיבות. בשיעור הזה דיברנו על קבלת הגמול על עוינות. מהי קבלת הגמול על עוינות? אם זכור לכם כשהתחלתי להסביר את עיקרי הקוסמולוגיה הבודהיסטית, אמרתי שכל הישויות, או היצורים החיים, הינם למעשה זרמים של תודעות מזמן ללא התחלה ועד זמן ללא סוף; שהם כל הזמן לובשים צורה ופושטים צורה בסוגים של שונים קיום בתהליך המכונה ״לידה מחדש״ והידוע יותר כ״גלגול נשמות״ (כאן חשוב להדגיש שאין מדובר בגלגול נשמות כפי ההבנה הפופולארית של רעיון זה. דומה, אבל שונה:-) ). כל ישות חיה צוברת במהלך חייה מזמן ללא התחלה ועד המצב, הזמן והמקום בו היא נמצאת בכל רגע נתון פוטנציאלים חיוביים ופוטנציאלים שליליים, אשר מגשימים את עצמם בהתאם להם. כך ישות חיה, בהיותה אדם, ואני בכוונה מדבר כרגע במיוחד על צורת הקיום האנושית, כי הדהרמה נועדה קודם כל לאנשים, נושאת סוגים שונים של סבל וכאב הנגרמים לה בידי יצורים חיים אחרים, אנושיים ושאינם אנושיים. באופן רגיל, אנחנו לא רק תולים באופן מוחלט את אושרנו ושמחותינו בנסיבות חיינו החיצוניות (כלומר – ״אם היה לי כך וכך״ או ״אם הייתי כזה וכזה״ או ״אם רק המצב היה אחרת…״ וכו׳), אלא גם את סבלותינו אנחנו תולים באופן מוחלט בנסיבות חיינו החיצוניות (כלומר – ״אם רק היו מפסיקים לפגוע בי, לחמוס את רכושי, לקנא בי, לנקום בי, לרמות אותי״ וכו׳). פה, בנקודה זו, השיעור של בודהידהרמה מורה לנו להתחיל לשנות לחלוטין את עמדתינו המנטלית והרגשית: אנחנו נפגעים, משום שבזמן זה או אחר אנחנו פגענו. אין לנו את מי להאשים, אלא רק לקחת אחריות על פעולותינו. נעזוב כרגע את השאלה של חיים קודמים וחיים הבאים, וננסה להתמקד ביישום המעשי של תפישה זו של הזחת כובד המשקל שאנחנו מייחסים לאירועים השליליים שפוקדים אותנו, מן האחר אלינו עצמנו. זוהי עמדה מנטלית ורגשית אחרת לגמרי מזו שאנחנו רגילים בה, שבה אנחנו תמיד תולים את האחריות לכל הרע שקורה לנו בכל מה שמבחוץ לנו; זהו שיעור של פיתוח סבלנות וסובלנות, של המנעות, או לפחות של כוונה להמנע, מלהשיב לאחרים כגמולם ולנקום בהם. הסיבה שעומדת מאחורי השיעור הזה היא לא רק מוסרית גרידא, אלא גם תודעתית: איננו יכולים להשיג את ההתעוררות כל עוד תודעתנו ממשיכה להיות מעורבת, כבולה ופונה באופן תדיר לאחור אל זיכרון של מה שעשו לנו; זה בכלל לא משנה כלל כמה הצדק עימנו ועד כמה האחר באמת אשם. במילים אחרות, אולי פשוטות יותר: על תלמיד הדהרמה (כאן אני מתכוון למישהו או למישהי שמתרגלים מדיטציה ומיישמים את הדהרמה על שיעוריה השונים באופן מעשי), לאפשר לתודעתו להיות נקייה ומשוחררת מכל מה שכובל אותה, ומעגל זה של היזון חוזר הדדי של השבת-גמול ונקמנות הוא תמיד זיהום וכבל שיש לעשות את המאמץ לנטוש אותו כדי שהתודעה תוכל להמריא ולנסוק באופן חופשי לחלוטין אל השחרור וההתעוררות. בשיעור הבא נדבר על קבלה של הנסיבות, ובכך נסגור את הסבב הנוכחי של השיעורים אודות הקרמה. יהיו כמובן סבבים נוספים, שכן הדהרמה תמיד חוזרת שוב ושוב על עיקרי שיעוריה באופנים שונים ומהיבטים שונים, אבל לאחר שנסיים את הסבב הנוכחי נמשיך אל התנאי החיוני השני לאימון בצ׳אן עפ׳׳י הענק הריק, והוא הקפדה על שמירת כללי המוסר והאתיקה. מי שבמקרה עוקב אחרי שיעורי הצ׳אן שלי, יזכור בוודאי שכבר דיברתי על מוסר ואתיקה, ובקרוב נדבר אודותם שוב.

מי ייתן ושיעור זה יהיה לטובת, תועלת ורווחת הרבים❤:-)

Emptiness, Compassion & Morality in Mahayana Buddhism (ריקות, חמלה ומוסר במהאיאנה בודהיזם)

את המאמר הזה כתבתי לפני שנים רבות באנגלית ושמתי אותו בבלוג הישן שלי. קראתי אותו לאחרונה שוב ומצאתי אותו עדיין רלוונטי, והחלטתי להעתיק אותו לכאן. מקווה שיהיה לכם להנאה ולתועלת:-)

Being one of the most confusing ideas in Mahayana Buddhism, Emptiness became a very disputable concept. ‘If everything is empty’, some of us might argue – ‘then what will be the point in upholding the precepts, or treading the path of self-cultivation? If there is no path, no Enlightenment, and no “real” suffering to begin with and to be liberated from, is the Buddha Dharma has any meaning at all?’

In this thread I will try to explain (to the best of my little understanding of Emptiness) why the idea of Emptiness does not contradict the necessity for morality, compassion, self-cultivation, liberation from suffering and Enlightenment.

Moreover, I will try to explain how compassion and morality, not only being the foundations for the realization of Emptiness, are also the inevitable consequences of that realization.

Few words about Emptiness:

Basically, we can approach Emptiness from two angles, the first will be from the point of view of someone who realized Emptiness as part of his/her experience of Enlightenment, and the second will be from a conceptual point of view.

From the point of view of someone who realized Emptiness, pouring words on it would be a futile attempt to describe the undescribable, to express the inexpressible, and to discuss the undiscussible. Since we do have to rely on a spoken language to a certain extent, I will pour few words on the matter in hand anyway.

Emptiness as a state of being, is better expressed by actions. Lets see for example, how the Saint Milarepa of Tibet demonstrated his realization of Emptiness to a group of Indian Pandits who came to test his attainment:

Once a group of Pandits from India who heard about the great sage Milarepa came to him and asked for a discourse on Emptiness. Instead of answering, Milarepa took the Pandits to a place where a large boulder was stationed. Uttering not a word, he passed through the boulder to its other side as if his body and the boulder were made of air. Nodding their heads disapprovingly, the Pandits said that his teachings weren’t good enough. Saying nothing, Milarepa Crossed his legs in the lotus position and rouse up in the air, hovering motionless high in the sky above the Pandits heads. This time the Pandits prostrated to Milarepa, acknowledging his great understanding and realization of Emptiness.

More than being just a myth or a legend, I think that the story is trying to tell us that when one realizes Emptiness, the whole Universe of phenomena is in conformity with that person’s mind, or it might be better to say that the person and the Universe are becoming one whole Emptiness-realized-mind. Being in such a profound state, all dualities drop by themselves and there is no confusion anymore.

Did we reach such a state?

From the conceptual point of view, if we understand and except Emptiness of phenomena, all distinctions fall away. For example, every one of us has a nose, but each one of us has a different nose. We can say that “noseness” is the identical essence the multitude of people share, so even that each person’s nose is different, “noseness” nullify distinctions of one nose being “better” than other nose. Distinction between different noses is emptied of relevance. How all of that is connected to morality? When the matters of race, ethnicity, background, religion, gender and so on are being discovered as empty concepts, we have the basis of sila: Any kind of conflict grounded in the distinctions aforementioned above will be uprooted.

Emptiness is embedded in the five precepts, since there is no real self and others, any action of offense such as killing, stealing, wrong speech, sexual misconduct and intoxicating oneself will prove the lack of understanding of Emptiness on the offender’s part. The very initial need or will to commit such acts revolve around the wrong perception of self and others as real entities.

And how come that morality and compassion are the inevitable consequences of realization of Emptiness? As qualities of the Empty mind, morality and compassion, rather than being intentional movements within the mind, will be the total absence of greed, hatred and ignorance. Actively, any action of the Emptiness-realized-mind will be non other then morality and compassion.

Taking the Buddha and the other Buddhist saints as an example of human beings who realized Emptiness, we can see that they harbored non-of these confusions as “falling into Emptiness”, or that Emptiness will lead them to luck of compassion, or that their morality and chastity will be violated. The Buddha and his saints didn’t indulge in sex, or acid parties. They didn’t entertain war affairs in their minds, nor they held any political views.

Their sole aim was to do what is beneficial and good to all sentient being, no matter what the circumstances were. They never launched wars thinking that because everything is “empty”, “no selves” are “not killing” the other non Buddhists “no selves”, or when that “no self” is commiting sexual offense against another “no self”, thinking there is no infraction of the third precept that prohibiting sexual misconduct.

Regarding the importance of practicing self-cultivation I would like to cite two Great Masters on this matter:

KarmaChagmeRagaAsay

Mahamudra and Dzogchen Master Karma Chagmey Rinpoche

(An extract taken from the book The Union of Mahamudra and Dzogchen  by Chokyi Nyima Rinpoche pp-164 Rangjung Yeshe Publications)

"Sometimes, your body, mind and everything becomes voidness.
Perceiving everything as being empty. You will start to use high
Dharma words.

You might think that just as the empty sky can not be tainted by
anything whatsoever.

There is no reason for good and evil deeds to bring benefit or
harm.

If you keep a wild life-style and do not practice what is virtuous.
This nihilistic view of Emptiness is the cause of falling to the
lower realms.

It is called the ‘perverted view regarding Emptiness’
Although you may perceive everything to be empty in that way.

Maintain the essence and exert yourself in excepting and
Rejecting that which concerns cause and effect."

הענן הריק

הענן הריק

Grand Zen Master Hsu Yun

(An extract from Master Hsu Yun’s Discourses and Dharma words, edited, translated and explained by Lu Kuan Yu pp 14-15)

Strict observance if the rules of discipline (commandment)

"In striving to perform one`s religious duty, the first thing is to observe the rules of discipline. For discipline is the fundamental of the Supreme Bodhi; discipline begets immutability and immutability begets wisdom. There is no such thing as self-cultivation without observance of the rules of discipline. The Surangama Sutra which lists four kinds of purity, clearly teaches us that cultivation of Samadhi (-mind) without observance of the rules of discipline, will not wipe out the dust (impurities). Even if there be manifestation of much knowledge with dhyana, this also will cause a fall into (the realm of) maras (evil demons) and heretics. Therefore, we know that observance of the rules of discipline is very important. A man observing them is supported and protected by dragon-kings and devas, and respected and feared by maras and heretics. A man breaking the rules of discipline is called a big robber by the ghosts who make a clean sweep of even his footprints. Formerly, in Kubhana state (Kashmir), there was nearby a monastery a poisonous dragon which frequently played havoc in the region. (In the monastery) five hundred arhats gathered together but failed to drive away the dragon with their collective power of Dhyana-samadhi. Later, a monk came (to the monastery) where he did not enter into Dhyana-samadhi; he merely said to the poisonous dragon: `Will the wise and virtuous one leave this place and go to some distant one.` Thereupon, the poisonous dragon fled to a distant place. When asked by the arhats what miraculous power he had used to drive away the dragon, the monk replied: `I did not use the power of Dhyana-samadhi; I am only very careful about keeping the rules of discipline and I observe a minor one with the same care as a major one.` So, we can see that the collective power of five hundred arhats` Dhyana- samadhi cannot compare with a monk`s strict observance of the rules of discipline.
If you (retort and) ask me (why) the Sixth Patriarch said:

`Why should discipline be observed if the mind is (already) impartial?
Why should straightforward men practice Ch`an ?`

I will ask you back this question: `Is your mind already impartial and straightforward; if the (lady) Ch`ang O came down from the moon with her naked body and embraced you in her arms, would your heart remain undisturbed; and if someone without any reason insults and beats you, will you not give rise to feelings of anger and resentment? Can you refrain from differentiating between enmity and affection, between hate and love, between self and other, and between right and wrong? If you can do all this, then you can open your mouth widely to talk, otherwise it is useless to tell a deliberate lie.`"

המסר של הבודהה – מאת ג׳איאטילקה The message of the Buddha – by Jayatilleke

אני מעלה לכאן את אסופת המאמרים של המלומד הסרי-לנקאי ג׳איאטילקה שקובצה לאחר מותו בטרם עת (בתאונת דרכים למיטב זכרוני) לספר תחת השם ״המסר של הבודהה״ ובאנגלית – The message of the Buddha. לדעתי זהו אחד המבואות הטובים ביותר לבודהיזם שנכתבו באנגלית, וזאת הן משום שג׳איאטילקה נסמך על דרשותיו של הבודהה בהן הוא מגלה בקיאות יוצאת דופן מבלי שכמעט יערב את דעותיו האישיות והן משום הבנתו הרחבה והעמוקה שלהן. אני מקווה שתקראו את מאמריו ושאכן, יהיו לכם לתועלת.

מי ייתן וברכתם של כל הבודהות והבודהיסטוות תשרה עליכם תמיד:-)

The Message of the Buddha_Jayatilleke

תמצית שיעור הצ׳אן של יום השבת ה-24 באוקטובר 2015, אודות הקרמה – המשך

״חברות יקרות וחברים יקרים:-)

השיעור האחרון היה בשבילי מהנה במיוחד, וזאת מכמה סיבות: הראשונה, משום שהתלמידה הקבועה שמגיעה אליי עושה זאת כבר חודשיים וחצי בהתמדה. אין הדבר מובן מאליו כלל או כלל, שאנשים יעשו את המאמץ להגיע ולשמוע שיעור של הדהרמה. הבודהה מלמד אותנו שהדהרמה היא מעודנת וקשה להבנה, ודבר זה הוא נכון עד מאוד. רבים מן האנשים חושבים שהם מבינים את תורתו של הבודהה, בעוד שלמעשה הם כמעט ואינם מבינים אותה כלל. הם מצטטים את דבריו ועושים בהם כבתוך שלהם, או לחילופין אינם מכירים את היקפם ועומקם של שיעוריו, ולכן הם ממהרים להסיק מסקנות שגויות אותן הם מציגים כ*דבריו* של הבודהה. כמו כן המורים שבאו אחרי הבודהה מלמדים אותנו עד כמה נדירה היא הדהרמה, ועד כמה נדיר הוא המקרה שמישהו ירצה לעשות את המאמץ, קטן ככל שיהיה, ועל אחת כמה וכמה גדול ככל שיהיה, ללמוד אותה. לכן כשמגיע מישהו להקשיב ולנסות להבין את הדהרמה, לא רק שמאורע זה בעצמו נדיר, אלא בוודאי שהוא בעצמו מהווה סיבה לשמחה גדולה. לאור דבריי אלו האחרונים, אני מספר ששני האנשים שעשו את דרכם אליי מת׳׳א נאלצו לעבור תלאות שונות במסעם, ואף-על-פי-כן הם הגיעו. הגעתם של כל האנשים הטובים הללו לביתי כדי לשמוע את הדהרמה – היא הסיבה הראשונה לשמחתי המיוחדת באותה השבת.

סיבה שניה להנאתי המיוחדת באותו השיעור נעוצה בי עצמי. פשוט שפעתי כמו מבוע של מים ותכני השיעור זרמו ממני בשטף גדול ללא מאמץ כלל. אני מציין זאת משום שרבות היו הפעמים בשנתיים האחרונות בהן חשתי שהדברים יצאו ממני בקושי רב למדי, ובמיוחד קשה הייתה לי ההרגשה שדבריי אינם בהירים במיוחד ואולי גם אינם עקביים דיים. בכל אופן כל הקשיים הללו לא הופיעו כלל בשיעור האחרון, ועל-כן הרגשתי הפשוטה והמיידית היא פשוט של שמחה וקלילות:-)

לאחר הקדמה מעט ארוכה זו, להלן עיקרי השיעור עצמו:

הנושא הוא המשכו של השיעור הקודם – דהיינו הקרמה. הסברתי שאנחנו לומדים את הדברים לפי שיעורו של הענן-הריק, שניסח אותו כ-׳ארבעת התנאים החיוניים לאימון (בצ׳אן)׳ והם: 1. אמון בתקפותה של הקרמה (מה שדנו בו בשיעור הקודם, אנחנו דנים בו בשיעור הנוכחי ונמשיך לדון בו בשיעורים הקרובים); 2. שמירה קפדנית של כללי המוסר והאתיקה; 3. אמון ואמונה בדהרמה שלימד הבודהה ובבודהה כמורה; 4. בחירת שיטת אימון מדיטטיבית ודבקות בה. לכל אחד מן התנאים הללו יוקדשו שיעורים משל עצמם, אבל בנתיים אנחנו ממשיכים את השיעור על הקרמה, אודותיה רציתי לדבר מכמה זוויות נוספות אחרות ושונות. לשם כך השתמשתי בשיעוריו של בודהידהרמה, הפטריארכך הראשון של הצ׳אן בסין, אולם כנהוג כשמציגים שיעורים של מורה מסוים, מקדימים במעט דברים עליו:

מי היה בודהידהרמה? בסין הוא הפטריארך הראשון של הצ׳אן. לא רבים יודעים ששושלת זו, עפ׳׳י ההיסטוריוגרפיה של מסורת הצ׳אן עצמה, התחילה בהודו כבר בימיו של שקיהמוני-בודהה עצמו, הבודהה ההיסטורי של תקופתנו. הוא מסר למהאקאשיפה את ׳עין הדהרמה האמיתית׳, את תודעת התעוררות, ובכך הפך אותו לפטריארך הראשון של הצ׳אן. מהאקאשיפה מסר את ׳עין הדהרמה האמיתית׳ לאננדה, אננדה מסר את ׳עין הדהרמה האמיתית׳ לתלמידו וכך תודעת ההתעוררות עברה לעוד 26 פטריארכים מדור לדור במשך כ-1000 שנים עד שקיבל אותה בודהידהרמה שהיה לפטריארך ה-28 של הצ׳אן בהודו. כשבודהידהרמה הגיע לסין הוא הפך לראשון בשושלת של ששה פטריארכים שהאחרון שבהם היה הואי-ננג.

מופלאות קורותיו של בודהידהרמה; מסופר עליו שהגיע למנזר שאולין, וישב במערה סמוכה 9 שנים כשהוא מתבונן בקיר; שכדי להתגבר על השינה שתקפה אותו תלש את עפעפיו, ואלה נשרו על האדמה והפכו לשיחים של תה. שרגליו ניתקו ממנו עקב ישיבתו הממושכת. שהפך לאבי אומנויות הלחימה של סין, וכשהיה בן 150 שנים נרצח. 3 שנים לאחר מותו ראה אותו שגריר מדינת וֵי הולך מערבה כשהוא אוחז בשרוכיה של נעל אחת. כששאל את בודהידהרמה לאן הוא הולך, הלה ענה לו שהוא חוזר לביתו, וכששאל השגריר מדוע הוא אוחז בנעל אחת בודהידהרמה ענה שאת התשובה יקבל במנזר שאולין, אבל שלא יספר לאף אחד שהוא ראה אותו בחיים כי יקרה לו אסון. האיש כמובן לא יכול היה להתאפק וסיפר על הפגישה לקיסר, שכלא אותו באשמה של הפצת שקר. בכל זאת ביררו את העניין עם נזירי שאולין, והם אכן אישרו את דבר מותו של בודהידהרמה. בכל זאת החליטו לחפור את קברו של בודהידהרמה, ואכן גילו שנותרה שם נעל אחת בלבד.

זהו בקצרה מאוד, סיפורו של בודהידהרמה. שיעוריו עצמם נקראים ׳2 הכניסות ו-4 האימונים׳. ארבעת האימונים מתייחסים לכניסה השניה ואני מסביר. אבל קודם כל שתי הכניסות:

1. הכניסה דרך העיקרון: בתמצות, מדובר על הגשמת ההתעוררות (ההארה) באמצעות הבנה של הדהרמה ותרגול מדיטטיבי.

2. הכניסה דרך ארבעת האימונים הם:

2.1. קבלת הגמול על עוינות.

2.2. קבלה של הנסיבות.

2.3. המנעות מהשתוקקות (או מן המצב בו התודעה אינה מפסיקה לחפש ולנהות אחרי דבר מה כזה או אחר).

2.4. אימון בתואם עם הדהרמה.

שני תתי-הסעיפים הראשונים מתייחסים לקרמה. בנקודה זו בערך הסתיים באופן רשמי השיעור הנוכחי, וישבנו במדיטציה 15 דקות.

עוד על הקרמה עפ׳׳י שני תתי-הסעיפים הראשונים של הכניסה השנייה – בשיעורים הבאים.

המשך ערב נעים שיהיה לכולכם״❤😀

תמצית שיעור הצ׳אן של יום שבת ה-17 באוקטובר 2015, שיעור אודות הקרמה – סיבות, תנאים ותוצאות

״חברות וחברים יקרות ויקרים:-),

התחלנו ללמוד לפי מודל ארבעת התנאים ההכרחיים ללימוד ואימון בצ׳אן עפ׳׳י מורה וחכם הצ׳אן המהולל של זמננו שלנו, הענן-הריק. ארבעת התנאים הם: 1. אמון בתקפותה של הקרמה. 2. ההכרח שבשמירה על כללי המוסר והאתיקה. 3. אמון ואמונה איתנים בבודהה ובדהרמה שלימד. 4. בחירת שיטת אימון מדיטטיבית אחת ודבקות בה.

פתחתי את השיעור בתיאור קורות חייו של המורה הענק הזה, אותם אפשר לקרוא בבלוג שלי כאן: https://sukhavatidharma.wordpress.com/2015/08/01/%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%99/

לאחר מכן המשכתי ואמרתי שאף-על-פי שאנחנו לומדים את הנושא לפי המודל של הענן-הריק. את תוכנם לא אמסור כפי שהוא לימד, שכן הסבריו לאופן פעולתה של הקרמה הינם מסורתיים-מיתיים, ומתאימים אולי, לקהל סיני בודהיסטי מסורתי, אבל אינם מתאימים לאדם מערבי מודרני. יחד עם זאת גם אמרתי שאמסור את השיעור אודות הקרמה בתואם עם הדהרמה. כאן אוסיף שייתכן וגם תיאור זה לא ינעם לחיכם המנטלי והרגשי של בעלי הראציונל המערבי הקשיח, אבל לפחות יישאר בתואם עם הדהרמה מבלי שאנסה בכל כוחי להתחנחן ולהתחבב עליהם רק כדי לסבר את דעתם.

ובכן, עיקרי הדברים הם אלה: בקוסמולוגיה כפי שהבודהה מתאר אין שום התחלה שניתן לדעת עליה לעולם התופעות על כל היבטיו, רבדיו ומימדיו ללא יוצא מן הכלל. בכלל זה אין גם התחלה לתודעות של כל היצורים החיים, הזורמות ברצף של התרחשויות מנטליות וגופניות מזמן ללא התחלה ועד זמן ללא סוף במרחב ובזמן, לובשות צורה ופושטות צורה וחוזר חלילה שוב ושוב ושוב במה שידוע כ – ׳לידות מחדש׳ או בלשון רווחת יותר כ – ׳גלגול נשמות׳. כל אירוע נרשם בתודעה ובתורו מהווה פוטנציאל לאיזושהי פעולה – בין אם בגוף, דיבור או מחשבה. פעולה זו, במקרה ואכן יוצאת מן הכוח אל הפועל – נושאת את תוצאתה התואמת ובו-בזמן הופכת לפוטנציאל של פעולות הדומות באופיין ולתוצאות התואמות להן. כל תהליכי התודעה שאנחנו מכנים ׳רגשות׳ ו-׳מחשבות׳ מהווים פוטנציאלים חיוביים או שליליים לתוצאות חיוביות או שליליות. מה מגדיר רגשות ומחשבות כחיוביים? קודם כל התחושה שאנחנו חשים כשהם מתהווים בנו: חיות, חיוניות, שמחה, אושר, הקלה. מה עוד? אירועים שמקדמים ומטפחים רגשות ומחשבות חיוביים ומצבים חיוביים של חיים כמו בריאות ושלמות גופנית, רווחה מנטלית, רגשית, גופנית וחומרית, ביטחון, שלווה וכד׳ באלה הדברים. ומה מגדיר רגשות ומחשבות שליליים? קודם כל התחושות שמתהוות כשהם עולים בנו – תחושות של רעילות, חמיצות, קדרות, רוע, מרירות וטינה. מה עוד? כשכל אלה מהווים את המניע לפגיעה בשמחתם, אושרם, ביטחונם, בריאותם ורווחתם הנפשית, הרגשית והגופנית של אחרים – נוכל לדעת בוודאות שהם שליליים.

עכשיו ייתכן ויבואו המקטרגים המתוחכמים ויעלו את הטיעון ליחסיותם של טוב ורע מכל מיני היבטים ובתנאים שונים ולכך שפעמים רבות פגיעה באחד היא אושרו של האחר וכאלה מיני הבלים. לגבי הטיעון הראשון אומר שכל עוד אנחנו מתפלספים בשכלנו ומדמיינים מצבים שונים ומשונים, בעיקר משונים, הכול מכול כול יחסי וכל טיעון אפשר שיהיה נכון. פגם ידוע של הלוגיקה הוא שטיעוניה יכולים להיות יפים כדי להסביר כל מצב, גם כאלה שהם מנוגדים לחלוטין האחד למשנהו. אולם כשאנחנו מגיעים לתכל׳ס, לאפשרות של פגיעה ממשית, אשאל את אותם מקטרגים מה יחשבו וירגישו כשמישהו יפגע בגופם, רגשותיהם או באלה היקרים להם? מה יחזיקו טיעוניהם המחוכמים אז? באשר לטיעון השני, אומר שכל תפישה של אושר על חשבון פגיעה בזולת היא מלכתחילה תפישה מעוותת של אושר, ושאף אדם בריא בנפשו או ברגשותיו לא באמת יכול להפיק עונג מגרימת כאב לאחר. כל גרימת כאב לאחר נעשית תמיד מתוך מצוקתו הגדולה של הפוגע עצמו. הגם שאולי פגיעה זו באחר תיצור אצל הפוגע הקלה זמנית מסוג כלשהו, אין אלה שמחה או אושר במובנם האמיתי של המילים הללו. בנוסף לכך אותו פוגע יוצר תהליך של היזון חוזר הפוגע בזמן כזה או אחר בו עצמו, וגם לכך אי-אפשר באמת לקרוא ׳אושר׳ או ׳שמחה׳. עניין אחר שנטרדים בו המקטרגים הוא הדמיון והמידתיות שבהן תוצאה מסוימת חוזרת אל הפועל. מאיזו שהיא סיבה שלא ירדתי לפישרה עד תומה, אנשים רוצים שתהיה להם הזכות המדהימה לפגוע ולהחריב כאוות נפשם מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאה ההולמת את מעשיהם הרעים.

בלבול אחר ביחס לקרמה הוא שהקרמה היא כביכול חיצונית לדברים, ולכן יש מי שמנהל אותה כמו שאלוהים בדתות המונותאיסטיות מנהל חשבונות של שכר ועונש עם ברואיו או שהקרמה עצמה היא סוג של אלוהים. ובכן, זוהי טעות גדולה מאוד. טעות גדולה ביותר, אפילו אוסיף. הקרמה היא בפשטות  ה ד ר ך  בה התודעות של כל היצורים החיים פועלות. אם נרוקן את כל עולם התופעות מן התודעות החיות, שום קרמה לא תהיה. כמו כן קרמה  א י נ ה  שכר ועונש, אלא פשוט הבשלה של מה שזרענו: זרענו קיקיון – נאכל פירות רעילים; זרענו מנגו – נאכל פירות מתוקים. לא יכול להיות שנזרע קיקיון ונאכל מנגו. הבעיה המופרכת של ׳צדיק ורע לו ורשע וטוב לו׳ אינה קיימת בדהרמה, וסיפורים כמו אלה של איוב לא יכולים להתקיים עפ׳׳י הדהרמה.

דבר חשוב נוסף: כשלעצמן, התודעות אינן משויכות לשום צורת קיום ספציפית; לכן לא נוכל לומר שאדם נולד כחתול, או שיישות עליונה כלשהי נולדה כחרק וכיו׳׳ב אלה רעיונות. כל תפישה שטוענת שליצורים החיים יש תודעה מהותית משל עצמם, נאמר למשל, שתודעה של אדם היא אנושית במהותה או שתודעה של ג׳וק היא *ג׳וקית* במהותה, היא תפישה זרה לחלוטין לדהרמה שלימד הבודהה. עפ׳׳י הבודהה, כשתודעה נולדת בגוף אנושי היא אנושית, כשהיא נולדת בגוף של חתול היא חתולית, ואין זו תודעה אנושית שנולדה בגוף של חתול וכד׳, אלא היא כל-כולה צורת הקיום הספציפית בה היא נולדה, עם היתרונות והמגבלות שיש בצורת קיום זו.

לסיום: רבות מאוד ניתן עוד לכתוב ולומר על הקרמה. כמויות אדירות של דיו ומספר עצום של מילים ניתן לשפוך ולהקליד, ולעולם לא נוכל לדעת את כל מבואותיה ומוצאותיה של הקרמה עד שיום אחד נהפוך בעצמנו מבודהה שבכוח לבודהה שבפועל; הבודהה עצמו אמר שקרמה היא אחד מן הדברים שעלולים להטריף את דעתו של אדם עליו אם ירצה לדעת אותה עד תומה. מספיק לנו, אמר, שנדע שהיא אכן פועלת ושנבין את עקרונותיה הבסיסיים.״

עוד על הקרמה – שיחת הדהרמה הקטנה שלי ב״דהרמה אחת שבילים רבים״:

http://www.buddhism-israel.org/library/760

שיעור הצ׳אן של יום שבת ה-10 לאוקטובר 2015, המקור ומשמעות המילה ״צ׳אן״

״חברות וחברים יקרות ויקרים,

להלן תמצית השיעור שהתקיים בשבת האחרונה:

השיעור עסק בהסבר של מקורה של המילה הסינית ״צ׳אן״, שהיא שיבוש של המילה הסנסקריטית ״דְהִיָאנה״ (בפאלי: גְ׳הָאנָה), ואשר בעברית משמעותה תהיה בקירוב משהו כמו- "הספגות (או) השתקעות של התודעה במושא (אובייקט) ההתבוננות שלה״. במילים אחרות, אולי פשוטות יותר, אנחנו מדברים על מצב-תודעה בו תודעתו של המודט ספוגה במושא ההתבוננות שלה ומאוחדת עימו. כתוצאה מכך המודט חש בתחושות של עונג, שמחה, קלילות ושלוות-נפש עילאיים שקשורים ישירות לתרגול והאימון המנטליים, ושרק באופן נדיר קורים באופן ספונטני אצל אנשים ללא קשר ישיר אליהם (או במקרים של שימוש בסמים). כמו כן הסברתי שהגדרתה של הדהיאנה, או הג׳האנה, מצויה באיבר השמיני של ״דרך שמונת האיברים של האצילים״ שלימד הבודהה, והוא האיבר שנקרא ״ריכוז-נכון״.

כדוגמה לתיאור של הדהיאנה בתוך דרשותיו המוקדמות של הבודהה (הקאנון הפאלי), הבאתי את הציטוט הבא שלקוח מתוך ה- Magga-vibhanga Sutta SN 45.8 (התרגום מאנגלית לעברית שלי):

״מהו ריכוז נכון? יש ונזיר שפרש לחלוטין מחושניות ומתכונות מנטליות שאינן מיטיבות ומועילות, נכנס ושוהה בג'האנה הראשונה: התלהבות ועונג מתהווים (בו) כתוצאה מפרישותו, יחד עם מחשבה מכוונת ואבחנה. מששקטו ושככו מחשבה מכוונת ואבחנה, הוא נכנס ושוהה בג'האנה השנייה: התלהבות ועונג מתהווים (בו) מתוך שלווה (ושליטה-עצמית), האחדה של המודעות משוחררת ממחשבה מכוונת ומאבחנה– (ומתהווה בו) בטחון פנימי. מששככה ההתלהבות, הוא נשאר שליו ושווה-נפש, מודע ועירני, וחש עונג בגופו. הוא נכנס ושוהה בג'האנה השלישית, עליה האצילים (הערים, המוארים) מכריזים: 'שליו ושווה-נפש ומודע, שוכן בנעימות.׳ עם נטישתם של עונג וכאב – כמו עם היעלמותם קודם לכן של התרוממות-רוח ומצוקה, הוא נכנס ושוהה בג'האנה הרביעית: בשלווה, שיוויון-נפש ומודעות טהורים, ללא עונג וכאב. זהו ריכוז נכון.״

כמו כן הסברתי שעל-אף שדרך שמונת-האיברים של האצילים בדרך כלל מוצגת כששלושת האיברים האחרונים שייכים לקטגוריית הסמאדהי (מילה נוספת שאפשר לתרגמה כ- ״מדיטציה״), רבות מדרשותיו של הבודהה דווקא מציגות את איברי הדרך בסדר אחר, דהיינו: דיבור-נכון, פעולה נכונה ופרנסה נכונה אשר מהוות את האיברים מס׳ 3, 4, ו-5 בהתאמה וביחד את קטגוריית הסילה (פאלי וסנסקריט: מוסר ואתיקה) הן הראשונות. לאחר מכן הבודהה שם את מאמץ-נכון (איבר 6), תשומת-לב ומודעות נכונה (איבר 7) ו- ריכוז-נכון (איבר 8) – יחדיו תחת קטגוריית הסמאדהי באמצע, ורק בסוף הוא מונה את השקפה-נכונה (איבר 1) וכוונה-החלטה נכונה (איבר 2) אשר יחדיו הן מהוות את קטגוריית הפַּניָה, החוכמה.

לאחר מכן המשכנו בכך שהסברתי שטכניקות המדיטציה הקדומות העיקריות כפי שנמסרו בקאנון הפאלי הן ״4 מוקדי (או היסודות של) תשומת-הלב״ (סַטִיפַּטהָאנָה) ו- ״תשומת-הלב לנשימה״ (אָנָאפָּאנָהסַטִי), והן גם אלה שהגיעו מאוחר יותר לסין (כ-400 או 500 שנים לאחר כניסתו של הבודהה לנירוואנה). אז כבר התפתחו זרמי המהאיאנה הראשונים ועימם גם טכניקות המדיטציה הבודהיסטית, וזאת למרות שמימי קדם ועד ימינו אנו שני היבטים שלהן תמיד נשארים: השַמַטָה והוִיפַּסַנָא, ובעברית – התמקדות והשקטה וראייה צלולה (או חודרת). ״

(סוף השיעור:-)❤ )

עשרת הנדרים הכבירים של הבודהיסטווה סמנתהבהדרה

SamnthabhadraBodhisttva
במהאיאנה בודהה-דהרמה הבודהיסטווה סמנתהבהדרה, או בעברית – ״יקיר העולם״, מגלם את פעילותם המבורכת, הנחושה והמתמדת של כל הבודהות והבודהיסטוות. בסוטרת המהאיאנה שנקראת ״דרשת זר הפרחים״, הבודהה אומר שבדרכו אל הבודהיות המוחלטת והמושלמת הבודהיסטווה סמנתהבהדרה נדר עשרה נדרים כבירים. את הנדרים הללו שרים במנזרים הבודהיסטים בסין, בכללם גם במנזרים אשר מזוהים במיוחד עם מסורת הצ׳אן.

עשרת הנדרים הכבירים הם:

1. להוקיר ולכבד את כל הבודהות.ֿ
2. לשבח את הטטהאגטה (הבודהה).
3. להעלות שפע של מנחות.
4. להביע חרטה על מעשים רעים וקרמה רעה.
5. לשמוח בשמחתם של אחרים על זכותם הטובה וסגולותיהם הטובות.
6. להפציר בבודהות להמשיך וללמד.
7. להפציר בבודהות להישאר בעולם.
8. ליישם את שיעוריהם של הבודהות בכל עת.
9. להיות בתואם עם כל היצורים החיים, להיטיב ולהועיל להם.
10. למסור את כל הזכות והסגולות הטובות למען רווחתם של כל היצורים החיים.

מי ייתן ונבורך ברוחו, בהשראתו ובמעשיו של הבודהיסטווה סמנתהבהדרה❤

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 27 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: