Skip to content

מטרת תרגול הצ'אן/הענן הריק


מטרת תרגול הצ'אן היא להגשים את תפישת הטבע עצמו, כלומר למחות את הזיהומים שמלכלכים את התודעה כדי שבאמת אפשר יהיה לזהות את הפנים המהותיות של הטבע עצמו. זיהומים הינם מחשבות כוזבות והצמדויות לתופעות כאילו היו ממשיות. הטבע עצמו הוא מאפיין ראוי לשבח של חוכמת הטַטְהָאגטָה (הבודהה) והוא זהה אצל הבודהות ואצל היצורים החיים. אם נשליך את המחשבות הכוזבות וההיאחזויות הלאה מאתנו, נוכל לראות את המאפיין הראוי לשבח של חוכמת הטטהאגטה שלנו ולהפוך לבודהה בעצמנו; אם לא, נמשיך להישאר יצורים-חיים. מזה עידנים רבים מספור, אשליותינו מוליכות השולל גרמו לנו לשקוע בים הלידה והמוות. מאחר וההזדהמות (של תודעתנו) נמשכת מזה זמן כה רב, איננו יכולים לשחרר את עצמנו בבת אחת ממחשבות כוזבות ואיננו יכולים לראות (ישירות) את טבע התודעה שלנו. לכן אנחנו חייבים לתרגל צ'אן. התנאי המקדים לתרגול זה הינו ביעור המחשבות הכוזבות. באשר לשיטות איך למחות אותן, יש כבר הרבה הדרכות שמסר לנו הבודהה שׁאקיהמוני ואין פשוטה יותר מן המילה 'עצור' כפי שהיא מופיעה בהדרכה שלו: 'אם זה עצר, זוהי ההתעוררות (סנסקריט: בּוֹדְהִי).'

(מתוך "דרשות ומילות הדהרמה של הענן הריק"; תרגם מסינית לאנגלית: לו קואן יו; תרגם מאנגלית לעברית והערות בסוגריים: שלמה ש. שפרינגר)

מודעות פרסומת

דוגן ואני


בתור תלמיד וותיק למדי של הבודהיזם וגם באסכולת הצ'אן, די מהר הדרתי את רגליי מצאצאיתה היפנית הזן. כחלק מן ההדרה הזו גם נמנעתי מלקרוא את דבריו של מורה הזן היפני דוגן (1200-1253) שנחשב לאבי הזן ביפן בכלל ולאבי הסוֹטוֹ-זן בפרט, הגרסה היפנית של אסכולת הקָאוֹ-דוּנג הסינית. היחס שלי לדוגן הוא אמביוולנטי ביותר, למרות שיש שני דברים שלימד ואותם אהבתי מאוד-מאוד.

בכל אופן יש אצלי ספר שהוא אוסף מתומצת של כתביו, והחלטתי שאדיר את עצמי מן ההדרה ואקרא את דבריו יותר לעומק כדי לבחון האם יש ממש ביחס האמביוולנטי שלי אליו או שבטעות מקורו.

את אסופת כתביו שנמצאת בספר שנקרא "moon in a dewdrop" (בעברית: "ירח בטיפה של טל") התחלתי לקרוא ממש בסוף השבוע שעבר וכבר הגעתי לשני דברים מאוד יפים שלימד ואותם אתרגם פה עכשיו. כל טעות אם ישנה היא כמובן שלי ועמכם הסליחה:

1. "אנשים בימינו אומרים שעליכם לתרגל את מה שקל לתרגל. אלו הן מילים טועות. הן כלל וכלל אינן בתואם עם הדהרמה שלימד הבודהה. אם רק זה הוא כל מה שאתם מתייחסים אליו כתרגול, אז אפילו השכיבה אפרקדן תהייה מעייפת ומתישה. אם אתם מוצאים דבר אחד מתיש ומעייף, תמצאו שהכול מתיש ומעייף. זה ברור שאנשים המחבבים תרגול קל אינם יכולים ליישם את הדהרמה.
למעשה הדהרמה הנפוצה כיום בעולם היא בגלל שמורנו הכביר הבודהה שקיהמוני נשא בתרגוליו בקשיים ובכאב במשך אינספור עידנים ולבסוף הגשים את הדהרמה הזו. אם כך עשה מי שהוא המקור האמיתי, איך ייתכן שאלה שבאו אחריו יעשו זאת בצורות קלות יותר?״

2. "יש אנשים שבשבילם ההשקפות שלהם הן העיקר; הם פותחים סוטרה, משננים בזיכרונם מילה או שתיים ומחשיבים אותן כאילו היו הבודהה-דהרמה. מאוחר יותר כשהם פוגשים מורה ער (מואר – המתרגם) או מורה-מומחה מיומן ומאזינים לשיעורים, אם אלה תואמים את השקפתם הם מחשיבים את השיעורים כנכונים, ואם השיעורים אינם תואמים את השקפתם המקובעת הם מחשיבים אותם כטעות. הם אינם יודעים איך לנטוש את השקפותיהם המוטעות. אם כך, איך יוכלו לחזור ולעלות על הדרך האמיתית? למשך תקופות רבות מספור כגרגרי אבק וחול, הם יישארו מולכי שולל. זהו מצב מעורר רחמים ביותר. האין זה עצוב?"

הקשר והיחס ההכרחיים בין השמירה וטיפוח הסגולה הטובה לשחרור והתעוררות

(תרגום מאנגלית: שלמה ש. שפרינגר מתוך ”קובץ הדרשות הנוסף“ דרשה מס‘ 1 [1.Aṅguttara Nikāya 10]))

אננדה: “מהי, הו המבורך, הכוונה של המוסר המיטיב?”

הבודהה: "החופש מחרטה, אננדה."

"ומהי הכוונה של החופש מחרטה?"

"שמחה, אננדה."

"ומהי הכוונה של השמחה?"

"התלהבות אננדה."

"ומהי הכוונה של ההתלהבות?"

"שלווה, אננדה."

"ומהי הכוונה של השלווה?"

"אושר, אננדה."

"ומהי הכוונה של האושר?"

"ריכוז, אננדה."

"ומהי הכוונה של הריכוז?"

"ראייה וידיעה בתואם עם המציאות, אננדה."

"ומהי הכוונה של הראייה והידיעה בתואם עם המציאות?"

"התרחקות ואי הצמדות, אננדה."

"ומהי הכוונה של ההתרחקות ואי ההצמדות?"

"הראייה והידיעה ביחס לשחרור, אננדה."

"החופש להיות עם אבל להרגיש בלי" (על וויתור ופרישות באימון הדהרמה)

בשיח הבודהיסטי המערבי והישראלי, אנשים רוצים להיות חופשיים ובה בעת להמשיך להחזיק בהצמדויותיהם ותשוקותיהם. הם טוענים שלא צריך לוותר על שום דבר כי די בוויתור פנימי ואין צורך בוויתור חיצוני. הם רוצים ״להיות עם אבל להרגיש (כאילו הם) בלי״.

זוהי כמובן הולכת שולל והונאה עצמית.

במציאות הדברים לא עובדים ככה. האם יעלה על הדעת למשל, שאדם ייגמל לכאורה בפנימיותו מחיתוליו אבל ימשיך לעטוף בהם את איבריו התחתונים גם כשהפך מילד קטן לנער? האם יעלה על הדעת אדם שימשיך למצוץ בפיו מוצצים גם בבגרותו בטענה שהוא ״נגמל מהם בפנימיותו״?

אני חושש שלא. חופש רוחני אמיתי, היא התבגרותם של הרוח והנפש; היא השחרור המוחלט בחיצוניותינו ובפנימיותינו גם יחד מכל החיתולים והמוצצים הרגשיים והשכליים שאנחנו לא רוצים לוותר עליהם.

החופש הרוחני האמיתי, כך עפ״י הדהרמה שלימד הבודהה, הוא להיות בלי ולעולם לא להצטרך ולהיות תלוי ב״עם״.

התודעה האחת


"התודעה האחת"

(…) התודעה האחת הזו שלכם ושלי אינה בפנים, אינה בחוץ, וגם אינה בין שניהם. היא גם בפנים, גם בחוץ, וגם בין שניהם והיא כמו החלל שאינו משתנה וחובק את הכול.

~ מורה וחכם הצ'אן הענן הריק

על חובת השמירה של כללי המוסר והאתיקה כפי שלימד הבודהה באסכולת הצ'אן-בודהיזם מאת הענן הריק

הענן הריק על כללי המוסר והאתיקה בתרגול הצ'אן (מתוך דרשות ומילות הדהרמה
של הענן הריק בתרגום לאנגלית של לוּ קוּאָן יוּ. התרגום לעברית הוא שלי)

(שלושת התנאים הנוספים ללימוד ותרגול של צ'אן הם: 1. אמון איתן בחוק הקרמה; 3. אמון איתן בבודהה ובדהרמה שלימד; 4. בחירת שיטת אימון [טכניקת מדיטציה])

"באשר לתנאי השני ההכרחי לתרגול של הצ'אן, השמירה האדוקה על כללי המוסר והאתיקה כפי שלימד הבודהה, אומר לכם בכנות, שאין התפתחות רוחנית ללא מוסר וללא מילוי של חובתנו הרוחנית בשמירה עליהם."

חמשת המעכבים/המכשולים (5 nivaranas) המקשים על אדם את יישום הדהרמה ואת תרגול המדיטציה

הבודהה נהג למסור חלקים של שיעוריו כרשימות. הסיבה לכך היא שבזמנו היו משננים וזוכרים את הדברים וכמעט לא העלו על כתב שום דבר. רשימות מתומצתות קל ונוח לזכור, וזו הסיבה לצורת לימוד זו.
באשר לסדר של חמשת המעכבים, אני חושב, וזוהי הבנה שלי, שכיוון שממילא הבודהה היה חייב לסדר אותם אחד אחרי השני באופן כלשהו, הוא מנה אותם מן המעכב הגס והמיידי ביותר ועד למעכב הרחוק המעודן ביותר. למרות שבמציאות אין שום הכרח שזהו הסדר בו יעלו מעכבים אלה בתודעתנו, בדרך כלל המעכבים של השתוקקות חושית, עוינות או לאות ועצלות עולים די מהר ואילו המעכבים המעודנים יותר של חוסר מנוחה וספק בדרך עולים ככל שאנו מתקדמים יותר באימון הדהרמה שלנו. אבל בכל זאת כפי שכתבתי קודם לכן, בהחלט אין הכרח שהמעכבים יעלו דווקא בסדר בו הם נמנים.

חמשת המעכבים הם:

1. קַמָאצַ‘נדָה: השתוקקות חושית. מדובר בדרך כלל בהשתוקקות מינית, אולם גם בכל השתוקקות חושית שהיא: השתוקקות לשמוע מוסיקה נעימה, לראות סרט, לשחק משחק וידאו, לאכול, לאפשר לחתולים שלך לחבק אותך וכיו‘‘ב. בקיצור, השתוקקות לכל מה שמענג את החושים.

2. וְיָאפָּאדָה: עוינות/רצון להרע. כל המחשבות והרגשות של טינה, שנאה, מרירות, כוונה לפגוע וכד‘ נמצאים בקטגוריה הזו. גם כעס על עצמנו מסיבות שונות, התנגדויות ודחייה.

3. תְהִינָה-מִידְּהָה: לאות ועצלות. לאות וערפול של התודעה, כבדות של הגוף, חוסר חשק, דכדוך. כל אלה הם תהינה-מידהה.

4. אוּדַּצָּ‘ה-קוּקּוּצָּ‘ה: חוסר מנוחה, חרטה, דאגה.

5. וִיצִ‘יקִיצָּ‘א: ספק. הכוונה כאן היא בעיקר לספק בדהרמה שאותה אנחנו כבר לומדים ובה מתאמנים.

לכל אחד מן המעכבים הללו ניתנים בדרשות דימויים שונים המאפשרים לנו לחוש אותם בבהירות. סוג אחד של דימויים היא התודעה כמים שכל פעם משהו אחר מעכיר אותם. למשל: המעכב הראשון של ההשתוקקות החושית משול למים שנמזגו בהם צבעים רבים; המעכב השני של העוינות משול למים רותחים; המעכב השלישי של לאות ועצלות משול למים המכוסים באזוב ובטחב; המעכב הרביעי של חוסר מנוחה ודאגה משול למים שהרוח יוצרת בהם אדוות והמעכב החמישי של הספק משול למים דלוחים ובוציים.

מי ייתן והשיעור היפה הזה של הבודהה יהיה לטוב, לרווחה ולתועלת כל היצורים החיים 🙏🏻🌷🙏🏻💖🙏🏻

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

http://kerenarbel.com/

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

Bendowa.Net

הבלוג הזה מכיל טקסטים המתארים את החוויות והתובנות שלי כמתרגל זן כמו גם תרגומים לטקסטים בודהיסטים שונים תוך התמקדות בטקסטים השייכים למסורת הזן

רשימות מן הארץ הטהורה -sukhavati

ཨོཾ་མ་ཎི་པདྨེ་ཧཱུྃ

%d בלוגרים אהבו את זה: